מיום שעמד יונה יהב על דעתו, היתה לו תשובה אחת לשאלה מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? ראש עיריית חיפה.
במסע להגשמת חלום ילדותו עבר יהב דרך צמתים חשובים בשירות המדינה. כסטודנט היה מראשי התנועה לשחרור מסורבי העלייה מברית המועצות לישראל ואחראי על הניסיון להשיב כספי נספי שואה מלונדון לישראל; כעוזרו של טדי קולק למד ממנו את נוסחת היחסים הטובים עם המגזרים השונים בעיר, וכחבר כנסת היה אחראי להעברת חוק הקולנוע, שהביא למהפך אדיר בקולנוע הישראלי.
בשנת 2003 הגשים את חלומו ונבחר לשמש ראש העיר העשירי של חיפה. כהונתו התאפיינה בשנים של בנייה ופיתוח תשתיתי ותרבותי מסיבי – שיקום שכונות, פיתוח העיר התחתית, הקמת פארקים ציבוריים, פסטיבל הקולנוע הבינלאומי, בניית אצטדיון סמי עופר ועוד. לצד זאת היו אלה גם שנים של מלחמות ומאבקים כמו העמידה מול עברייני הקבוצה הירושלמית, סגירת ופינוי מְכלי האמוניה, מלחמת לבנון השנייה, השרֵפות בכרמל ושיקום העיר.
יהב מתבונן בשנים הללו בסיפוק, ומביע תקוותו שעוד יתגשמו רבים מן החלומות שטווה והיעדים שהועיד לחיפה. עם זאת, כשהוא מתבונן סביבו הוא אינו מסתיר את דאגותיו, מעבר לגבולותיה של עירו.
ספרו של יהב הוא סיפורו של ילד שחלם רחוק ובגדול, הציב מטרות ודבק בהן, אך זהו גם ממואר מרתק של מנהיג שהקדיש את חייו לעשייה ציבורית ומדינית באהבה לעיר הכרמל והים.