הפרדס של עקיבא, ספרה החדש של יוכי ברנדס, הוא רומן פוקח עיניים, מהנה ומענג לאין שיעור.
רבי עקיבא הוא מהדמויות הנערצות אך גם החידתיות והשנויות במחלוקת ביותר בפנתיאון האישים של העם היהודי.
פרשנים רבים שברו קולמוסים בניסיון לפענח את מסתורי הדמות הזאת, שהכרעותיה עיצבו את זהותו של העם היהודי וגזרו את גורלו למשך דורות. בספרה השאפתני ביותר, ומבחינות רבות גם האקטואלי ביותר, משרטטת יוכי ברנדס את סיפור חייו של רבי עקיבא מזווית ראות חדשה.
היא מפענחת באורח סיפורי מבריק וסוחף את הכרעותיו הדרמטיות של הרועה הבּוּר, שבגיל מבוגר הפך למנהיג כריזמאטי, ומעניקה לנו הזדמנות נדירה לפגוש את חז"ל לא כמושג ערטילאי, אלא כבני אדם.
בני אדם משכמם ומעלה, אך גם יצריים מאוד, חרדים למעמדם, פוגעים ונפגעים.
הציבור הישראלי הרחב מכיר את התנ"ך, אבל התנ"ך אינו היהדות, אלא השורש שממנו צמחה.
היהדות היא חז"ל, והספרות העברית המודרנית מיעטה להתמודד עם עולמם של יוצריה.
בספרה המרתק פותחת ברנדס צוהר למי שלא צמח על המשנה והתלמוד ולמי שרואה אפילו בהגדה של פסח מסמך חתום ואולי גם סתום;
צוהר רחב שדרכו הוא יכול להתבונן בטקסטים המכוננים האלה כבשעת יצירתם ממש, משל היה עֵד בזמן אמת לכתיבתם, גיבושם וחתימתם.
בשני ספריה הקודמים, מלכים ג ו־שבע אמהות, שכבשו את לבם של מאות אלפי קוראים, רקמה ברנדס עלילות המציעות פרשנות חתרנית משחררת לכמה מסיפורי היסוד של הקורפוס המקראי, המוגבל בהיקפו יחסית