אנה בלום נוסעת לארץ זרה לחפש את אחיה, כתב עיתון שהקשר עמו נותק.
אך העובדה שהצליחה להיכנס העירה, אין פירושה שתוכל גם לצאת-היא מוצאת עצמה במציאות שבה קרסו סדרי החברה וכל דאלים גבר.
בעיר שורר מחסור במזון ורוב התושבים חסרי בית. הרחובות מלאים מהמורות, ובריונים עולים על גלי ההריסות וסוחטים רמי מעבר.
עשרה עד עשרים אחוז מהתושבים מתפרנסים מחיטוט באשפה, עיסוק המחייב רכישת רישיון ועגלת - קניות יקרה מפז.
אין מייצרים דבר, ולא נולדים תינוקות.
הגניבה אינה נחשבת עוד לפשע, אך אסור באיסור חמור לקבור את המתים, כי שריפת גוויות היא מקור עיקרי לאנרגיה. והעיקר: דברים נעלמים ונשכחים.
התרבות הולכת ונמחקת ועמה כל מה שנתן פעם לחיים את צביונם האנושי.
אנה - הנערה התוססת בת הטובים שמעולם לא חסר לה דבר - איבדה לכאורה הכל.
אבל דווקא על רקע ההרס והאובדן הכלליים, חוזרים ומתגלים ערכים בסיסיים:
הרצון לחיות, הידידות, האהבה, ואפילו כשהכל נראה אבוד, מתברר שיש עוד על מה להאבק, יש עוד מה לאבד.
זה אולי הקודר בספריו של אוסטר, אך לדעת רבים אחד המעולים שבהם.