שום קבוצה לא השפיעה על מדינת ישראל בארבעת העשורים האחרונים כמו המתנחלים הדתיים, ושום ויכוח לא קרע את החברה הישראלית כמו הוויכוח על ההתנחלות; מפני שהוויכוח מרחיק לכת הרבה מעבר לשאלות של מדיניות. זוהי מחלוקת על זהותה של מדינת ישראל ועל משמעותה של הציונות.
בלהט המאבק הפוליטי נתפשה תנועת ההתנחלות הדתית – בעיני עצמה, ודאי בעיני יריביה – כבעלת אידיאולוגיה קבועה ועקבית. אבל מתחת לחזות הקבועה התחוללה דרמה עזה ובעקבותיה השתנו אופייה, רוחה, ואמונותיה של התנועה. הקושי ליישב את החזון הציוני-דתי, שבו הפך יישוב הארץ למטרה ואילו המדינה לאמצעי, עם הציונות החילונית, שבה המדינה היא המטרה וההתיישבות אמצעי, הוליד סדרה של משברים, לבטים ותהפוכות.
ספרו של גדי טאוב מתאר את הדרמה המרתקת הזאת, את לבטיה הפנימיים של תנועת ההתנחלות הדתית ואת הכוחות המנוגדים המתרוצצים בקרבה. בשפה בהירה וקולחת, מתוך היכרות מחקרית, אבל גם אישית, פורש הספר את סיפורה של תנועת ההתנחלות הציונית-דתית, את הגיונה האידיאולוגי הפנימי, את שאיפותיה וחרדותיה מראשיתה ועד אחרי ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה.
מי שמבקש להבין את הכוחות הפועלים במאבק על עתיד ההתנחלויות, מי שמוטרד מתוצאותיו האפשריות ומהעתיד המשותף הצפוי לכולנו במדינה המבקשת להיות יהודית ודמוקרטית, לא יוכל לוותר על הספר הזה.