דוד ויניצקי נולד ב-1907 בקישינוב, בסאראביה. היה בנם השני של סירל גרשטיין (אחותו של יעקב-יוסף) ואברהם-מרדכי ויניצקי. בהיותו מזכיר ״תרבות״ בבסרביה מ-1923 ועד אמצע 1940 בתקופת השלטון הרומני, היה עיקר פועלו בתחום בית־הספר העברי. עבודתו התנהלה תוך מאבק יומיומי על קיומו של בית־הספר ועל העמקת התודעה בקרב הציבור למען בית־הספר העברי. כחבר הוועד המרכזי של המפלגה־המאוחדת ״צעירי־ציון״ – ״פועלי־ציון״, מילא תפקידים חשובים בכל פעולות הוועד הציוני המרכזי בקישינוב, ביניהם – גם כמנהל המשרד הארצישראלי. עם סיפוח ביסרביה לתחומה של רוסיה הסובייטית בשנת 1940 – נאסר, ונשפט שלא בפניו לחמש שנות עבודת־כפיה במחנות־ריכוז אשר בצפון. אחר־כך נשפט שנית במחנה, לתוספת שבע שנות מאסר, ולאחריהן – הגלייה לארבע שנים בסיביר. רק לאחר מכן זכה שם לחיי ״חופש״ של חמש שנים. דוד ויניצקי, שבזמנו היה ממונה על חלוקת הסרטיפיקטים לעליה לבני ארצו – זכה הוא עצמו לעליה רק בשנת 1961, לאחר עשרים ואחת שנים של סבל רב. מאז הגיעו ארצה, פירסם בעיתונות רשימות על החיים במחנות־העבודה בברית־המועצות, והיה שותף לעריכה ולהבאה־לדפוס של ספרים בנושא יהדות־ביסרביה.
עבודת־המחקר שלו: ביסרביה היהודית במערכותיה – בין שתי מלחמות־העולם יצאה לאור בשני כרכים ב-1973, לאחר תשע שנות יגיעה בהכנת החומר והבאתו לדפוס.
הספר ללא עטיפתו החיצונית.