לב רעב

אתה היית גבוה ואני לא. אתה היית תכול עיניים ואני לא. אתה היית טייס ואני לא. אתה היית גבר ואני לא. ולפעמים אני רוצה להקטין אותך קצת, להגיד לעצמי דברים כמו: אני חושבת שהתאהבתי בך כי היית הראשון. קצת כמו ב"החתמה". אתה יודע מה זה? כשברווזונים בוקעים מהביצה והיצור הראשון שהם רואים, הם בטוחים שהוא אמא שלהם. זה מצחיק אבל זה עצוב. זה עצוב כי זה מטומטם. כי צריכים להיות כללי סף לדברים כאלה. לדדות ככה בכניעות מוחלטת אחרי מישהו סתם כי הוא היה שם במקרה בשנייה שיצאת לעולם, אין בזה שום היגיון אבולוציוני. אני לא מבינה איך ברווזים שרדו בברירה הטבעית. אני לא מבינה איך אני שרדתי בברירה הטבעית.  
  
אסיה היא אישה אימפולסיבית, לא צפויה, לא הגיונית, מאנית־דיפרסיבית, שנונה ובלתי נסבלת. אישה שקשה לאהוב. בגלל זה אבשלום אוהב אותה. 

אבשלום הוא טייס קרב, זחוח, מתנשא, שבטוח שהוא טוב בהכול, אבל צודק רק לפעמים. גבר בלתי מושג. בגלל זה אסיה חייבת להשיג אותו. 

הם נפגשו לראשונה בזמן השירות הצבאי, בטייסת הקרב שבה הטובים הם לטייס, אבל הטובות – הפקידות – הן לטייסים רק לרגע קצר. לאחריו הן מיד נשכחות.  

אבשלום המשיך הלאה, התקדם בדרגות, התחתן עם אחרת. אסיה נשארה עם המחשבות בטייסת, מלקקת את הפצעים שהפכו לצלקות. 
 
עשרים שנה לאחר מכן, בליל גלנט, הם נפגשים שוב. הפעם אסיה לא תוותר על ההזדמנות להשיג את הגבר שהיא רוצה, או חושבת שהיא רוצה, או שבעצם בכלל לא רוצה, אבל כבר מאוחר מדי לעצור. כשפורצת המלחמה והוא נעלם שוב היא יוצאת למסע שהוא ספק נקמה, ספק התבגרות, מסע שלוקח את שניהם למקומות מסוכנים, מתאי שירותים בברים אפלים, ועד המיטה של אשתו של אבשלום. 
 
זה סיפור על אהבה. זה סיפור על אובססיה. זה סיפור על הרגע שבו קשה להבדיל בין השניים. 
 
מגי אוצרי היא סופרת וד״ר למשפטים ורק אנחנו נדע הוא ספרה החמישי

על שולחנו של עידן, באמצע ישיבה חשובה, מונח פתק קצר ובו כתובות שלוש מילים בלבד: 

"סבתא ברחה מהבית".

סבתא לאה בת התשעים ושמונה לא מוכנה לעבור לדיור מוגן. כשהנכדים שלה מחליטים לשכור עבורה עובדת זרה, לאה זועמת ומחליטה לקחת את גורלה בידיה ולצאת למסע בעקבות סוד משפחתי ישן. להרפתקה המוזרה מצטרפים נתי - הנכד האגואיסט וחסר האחריות שלה - וכריסטין המטפלת הפיליפינית, שיש לה עניינים משפחתיים לא פתורים משל עצמה. 

סבתא בורחת מהבית הוא הרומן הרביעי למבוגרים של הסופרת המצליחה מאירה ברנע־גולדברג, מחברת רבי־המכר כמה רחוק את מוכנה ללכת, משפחה לדוגמה ומסעותי עם חמותי, ומי שעומדת מאחורי סדרת כראמל שכבשה את ליבם של הילדים בישראל. 

השנינות, הקצב והישירות האמיצה המאפיינים את כתיבתה של ברנע־גולדברג יוצרים בעת ובעונה אחת סיפור קליל, מותח ומשעשע, ודרמה נוגעת ללב על יחסים בין־דוריים סבוכים, על קנאת אחים שיכולה לשבש מהלך חיים שלם ועל מחילה אפשרית שיכולה לקרות בכל רגע, גם בערוב הימים.                                                       

מאירה ברנע־גולדברג (ילידת 1978) היא סופרת למבוגרים, ילדים ונוער, מרצה ועורכת. נשואה ואם לבן, נולדה וגדלה בפתח־תקווה, שבה היא מתגוררת כיום. את דרכה בעולם הספרות החלה כמוכרת בחנות ספרים. סדרת הילדים והנוער שכתבה כראמל דורגה במקום השני ברשימת 25 הספרים הטובים והחשובים לילדים ולנוער מאז תחילת המאה ה־21.
על הסדרה זכתה בשנת 2018 בפרס שרת התרבות והספורט על שם דבורה עומר, בתחום היצירה הספרותית העברית
לילדים ולנוער.

״כתיבתה של ברנע־גולדברג קולחת, סוחפת וממכרת.״ שפרה הורן

"דמויות בלתי נשכחות שיגרמו לכם לרצות לחבק את המשפחה שלכם יותר מתמיד." ליעד שהם

אני מאמין באמונה שלמה, שאחרי שחדל לזקק את זעקותיו למילים מכשפות, יואל הפך לקדוש. מיהו קדוש אם לא זה המורה את הדרך לחיי הנצח, זה המעביר בחשאי את הוראותיו איך למות. האיש שכל תזוזה עלתה לו במאמץ ידע בדיוק מה לארוז וממה צריך להיפטר, ואיך להתפוגג כמו חלום.

עם יואל הופמן, ובלעדיו