לתפוס את הירח - הילה קנובלר (טריינין)
אהבת קיץ של נער ונערה חושפת בהדרגה סוד משפחתי אפל; עולה מרוסיה העובד כפקיד במרפאה מתאהב ברופאה בעלת חלומות; פגישה מקרית בין שתי נשים מתגלגלת לקשר שבו מתגלה שלכל אחת מהן מערכת יחסים סבוכה עם אמה; אישה צעירה חוזרת לישראל בזמן מגפת הקורונה ונכנסת לסגר בחדר בדירת אביה, שבו מתנהלים יחסיה עם אחיה המהמר, המסתובב זרוק ברחובות, ועם אהובה לשעבר; רווקה בת ארבעים, בת לרופא נוקשה, מתאהבת בנגן קלרינט השקוע בעולם המוזיקה; אישה חוזרת לקיבוץ ברמת הגולן, שבו שירתה בתקופת הצבא, כדי לפגוש את מי שהיה אז אהובה ועזב אותה בפתאומיות.
לתפוס את הירח כולל חמישה סיפורים קצרים ושלוש נובלות, שבהם רישומי חיים של גברים ונשים, ילידי ישראל ומהגרים, המתמודדים עם סודות משפחתיים, מעבר לארץ חדשה ובעיקר כמיהה למה שמעבר לקיום היום־יומי.
פרופ' הילה קנובלר (טריינין), ילידת ירושלים, היא רופאה אנדוקרינולוגית, משוררת וסופרת. מקצועה מאפשר לה להביט באנשים במבט סקרני וחומל, במה שגלוי וגם במה שמבצבץ מבין המילים. הדיוק ועומק הבנתה את הדמויות על מורכבותן, מעוררת הזדהות וחושפת את הקוראת והקורא אל הלא מוכר המסקרן.
בהקדמה לספרה הראשון של הילה קנובלר, קונטרס לשירה בסדרה "הנה", כתב נתן זך: "ראשית מראה, דמות, אמירה שמישהו אומר, תמונות בתערוכה — ואז בא העצב המתוק הזה, או העצב הצובט... הרהורים על חיים אחרים שיכולים היו להיות ולא היו?"
מחבר/ת
הילה קנובלר (טריינין)
אולי בא לך להזדיין, שני חושבת את המילים שהיא רוצה להגיד לעומר, אבל לא מסוגלת להוציא אותן מהפה. היא מסתכלת עליו, הוא עומד מולה, פלג הגוף העליון שלו חשוף. חלק משערות החזה שלו כבר לבנות, אבל חוץ מזה הוא עדיין נראה כמו שהיה כשהם התחילו לצאת, רזה על סף השדוף. הם בדיוק באמצע החלפת הבגדים לפני השינה. היא עומדת שם בתחתונים, בלי חזייה, עם החולצה ביד. היא בחיים לא תשאל אותו אם הוא רוצה להזדיין, הרי. אין את המילים האלו ביניהם. למעשה, אין ביניהם מילים בכלל.
בלי האפי אנד הוא קולאז' של סיפורים על נשים וגברים שהחליטו לברוח מהחיים שבנו לעצמם בעמל רב: הילה מנהלת רומן עם חבר מהעבודה, יערה עוזבת את הבית ומתחילה חיים חדשים בדירה שכורה, דנה טסה לרומא ליום ההולדת שלה במטרה לשכב עם גבר זר, עמית שוכר דירה לשבוע בתל אביב ויוצא למסע כושל של הגשמת פנטזיות.
בבסיס הבריחה של הגיבורים עומד רצון אחד: להיות נאהבים. להרגיש שוב, גם אם זה אומר לשרוף את כל מה שהם בנו עד עכשיו. הם מוכנים לבגוד, הם רוצים לבגוד, הם לא יכולים עוד לבגוד בעצמם. בלי האפי אנד הוא אוסף סיפורים על אנשים שגילו בעצמם חוסר, ניסו למלא אותו, אבל הדרך להגשמה לא הביאה שלמות, אלא חיכוך בלתי נמנע עם מה שנשאר מאחור. אלו סיפורים על הפער בין הפנטזיה למציאות, על הפחד לאבד ועל הפחד להישאר עם מה שיש. מתוך הקשבה עמוקה לפרטים ולשברי רגעים, הספר משרטט את המקומות שאליהם אנחנו מגיעים כשאנחנו רודפים אחרי מה שנדמה לנו שאנחנו רוצים, אבל מעולם לא דמיינו איך נרגיש באמת.
אריאל גרייזס , יליד 1975, דוקטור להנדסה ביו־רפואית בהשכלתו, ממציא מיסים לפרנסתו ואוסף סיפורים להנאתו. כתב בעבר, בין השאר, למוסף כלכליסט, בלייזר וטיים אאוט. מתגורר במזכרת בתיה, נשוי ואב לשלושה. בלי האפי אנד הוא ספרו השני.
המחיר שלנו:
58
₪
שחר היא לא בדיוק צעירה ישראלית טיפוסית. היא מעריצה של המשוררת רחל, ועובדת במוזיאון קטן בעמק, שבו היא מספרת בהתלהבות לקבוצות של חיילים וצעירים מ"תגלית" על החלוצים שהגיעו לשם מאה שנים קודם לכן.
שחר מכירה את סיפוריהם של כל ראשוני העמק, אבל מכולם היא אוהבת במיוחד את עטרה שטורמן, אלמנתו של איש "השומר" חיים שטורמן: עטרה שהיתה בחוות העלמות, עטרה שרחל בכבודה ובעצמה העניקה לה את שמה, עטרה שלמסכת ייסוריה לא היה סוף. לכן כאשר עטרה שטורמן נעלמת יום אחד בלי להותיר זכר – לא באינטרנט, לא במוזיאון שבו התנוססה תמונתה, לא בספרים שבארכיונים ואפילו לא בבית הקברות של הקיבוץ – שחר לא יודעת את נפשה. היא פונה לחוקרים של תולדות הציונות, והם פוטרים אותה בבוז בזה אחר זה באמירה שעטרה שטורמן היא בדיה, פרופגנדה של הממסד. הרי אישה כזאת, גיבורה שנשאה את השכול בגאון ושאין תחנה ציונית שפסחה עליה, בוודאי מעולם לא היתה אלא משל היתה.
היתה או לא היתה? גם שחר מתבלבלת. הרי קל כל כך למחוק ולהעלים. כולם אומרים לה, הניחי לעטרה. אבל איך אפשר להניח לאישה כזאת, גדולה מהחיים?
חמושה בפלייליסט של דורית ראובני, שחר יוצאת לשנות את ההיסטוריה – ולשמר אותה.
אגדת עטרה הוא מעשה ספרותי נועז ויוצא דופן ששוזר את ההיסטוריה הציונית בפנטזיה ברומן רב־פנים שהוא בה בעת מצחיק, מעורר, ושובר לב.
ספריה הקודמים של דפנה ברשילון , הדבר הכי יפה ורוסלקות , זיכו אותה במלגות ובפרסים. אגדת עטרה הוא ספרה השלישי.
המחיר שלנו:
68.60
₪
אתה היית גבוה ואני לא. אתה היית תכול עיניים ואני לא. אתה היית טייס ואני לא. אתה היית גבר ואני לא. ולפעמים אני רוצה להקטין אותך קצת, להגיד לעצמי דברים כמו: אני חושבת שהתאהבתי בך כי היית הראשון. קצת כמו ב"החתמה". אתה יודע מה זה? כשברווזונים בוקעים מהביצה והיצור הראשון שהם רואים, הם בטוחים שהוא אמא שלהם. זה מצחיק אבל זה עצוב. זה עצוב כי זה מטומטם. כי צריכים להיות כללי סף לדברים כאלה. לדדות ככה בכניעות מוחלטת אחרי מישהו סתם כי הוא היה שם במקרה בשנייה שיצאת לעולם, אין בזה שום היגיון אבולוציוני. אני לא מבינה איך ברווזים שרדו בברירה הטבעית. אני לא מבינה איך אני שרדתי בברירה הטבעית.
אבשלום הוא טייס קרב, זחוח, מתנשא, שבטוח שהוא טוב בהכול, אבל צודק רק לפעמים. גבר בלתי מושג. בגלל זה אסיה חייבת להשיג אותו.
הם נפגשו לראשונה בזמן השירות הצבאי, בטייסת הקרב שבה הטובים הם לטייס, אבל הטובות – הפקידות – הן לטייסים רק לרגע קצר. לאחריו הן מיד נשכחות.
אבשלום המשיך הלאה, התקדם בדרגות, התחתן עם אחרת. אסיה נשארה עם המחשבות בטייסת, מלקקת את הפצעים שהפכו לצלקות. מגי אוצרי היא סופרת וד״ר למשפטים ורק אנחנו נדע הוא ספרה החמישי
המחיר שלנו:
58
₪