ארבעה אבות נזיקין - אבישלום וסטרייך

"את אחת מאיתנו?" שאלה פעם מטופלת צעירה את מרשה לינהאן, הפסיכולוגית והחוקרת הנודעת שפיתחה את שיטת הטיפול הדיאלקטי־התנהגותי (DBT). "כי אם כן, זה ייתן לכולנו תקווה רבה".

במרוצת השנים הציל טיפול דיאלקטי־התנהגותי חיים של אין־ספור אנשים שנלחמו בדיכאון ובמחשבות אובדניות, אבל לינהאן לא גילתה מעולם לאיש כי מקור ההשראה לעבודתה החלוצית היה המאבקים הנואשים שלה עצמה בצעירותה. רק כשנשאלה ישירות היא החליטה לבסוף לספר את סיפורה המעורר השראה.

בממואר זה לינהאן מתארת איך בהיותה בת 18 היא התחילה להידרדר במדרון חלקלק והשתנתה מנערה אהודה לבחורה אובדנית. לאחר כמה שנים אומללות במוסד פסיכיאטרי נשבעה לינהאן לעצמה שאם תצליח להיחלץ מן הגיהינום הרגשי שלה, היא תנסה למצוא דרך לעזור לאחרים לצאת מן הגיהינום שלהם ולבנות חיים שראוי לחיותם.

היא נרשמה ללימודים בבית ספר ערב ובקולג', חייתה בתנאים לא תנאים, ולעיתים קרובות צירפה פרוטה לפרוטה כדי לקנות אוכל. היא המשיכה ללמוד לתואר דוקטור בפסיכולוגיה והתמחתה בטיפול התנהגותי. בשנות השמונים של המאה העשרים היא הגיעה לפריצת דרך כאשר פיתחה את הטיפול הדיאלקטי־התנהגותי, גישה טיפולית שמשלבת בין קבלת העצמי ובין דרכים להשתנות. לינהאן רואה במיינדפוּלנס מרכיב מרכזי בשיטת הטיפול שלה, לצד טכניקות מקוריות ומפורטות לרכישה של כישורי חיים.

בעיות יסוד בפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל (1859-1938) מבוסס על סדרת הרצאות שנמסרה על ידי הוסרל במהלך החורף של השנים 1910-11. חיבור זה נחשב למבוא המוצלח והנגיש ביותר שהוסרל כתב להגותו הפנומנולוגית, שכן קהל היעד המקורי שלו היה סטודנטים, והוא נמנע מהעומס המושגי והטכני המאפיין לעיתים את כתביו. בצעדים הדרגתיים מוליך הוסרל את הקורא מהעמדה היומיומית, שבה מקבלים את העולם וקיומו כמובנים מאליהם, אל עבר העמדה הפנומנולוגית המבקשת לכונן מדע אבסולוטי של מהות. העולם ומושאיו משמשים עבור הוסרל אינדקס לחשיפת הרבדים הסמויים של הפנייה התודעתית לעבר מושאים, לתיאור זרם המודעות כמאוחד ושלם, ולנקיטות העמדה הסובייקטיביות.

רבים מהרעיונות המופיעים בהרצאות מהווים חוליית קישור חשובה בין פריצת הדרך של הוסרל ב"מחקרים לוגיים" לבין הניסוח המלא של הפילוסופיה הטרנסצנדנטלית ב"אידאות I". כאן הוסרל מעמיק בניתוח המבנים היסודיים של חווית העולם הסובב, תוך שהוא משרטט הבחנה מכרעת בין הגוף כאובייקט פיזי לבין הגוף כ"בשר חי". כמו כן, הוא נותן דגש מיוחד לשאלת הבין-סובייקטיביות, לאופן שבו ה"אני" מתנסה בתודעות אחרות באמצעות אקט של אמפתיה, ולתיאום בין ריבוי הסובייקטים המרכיבים את עולם הניסיון המשותף. כחלק מביסוס המתודה הוסרל מציג את הרעיונות של אפוכה ורדוקציה, גם בהקשר של בין-סובייקטיביות, תוך שהוא מתמודד עם התנגדויות אפשריות כגון סוליפסיזם. בנוסף לכך הוא עוסק בטווח הידע הפנומנולוגי, ברעיון של טרנסצנדנציה באימננציה, ומבחין בין מדע פנומנולוגי לתחומים מדעיים ופילוסופיים אחרים.

מהדורה זו של בעיות יסוד בפנומנולוגיה מנגישה טקסט מכונן המדגים את המאמץ הפילוסופי הבלתי מתפשר של הוסרל להשגת בהירות פנימית ומבט פנומנולוגי מעמיק. הגותו הפנומנולוגית של הוסרל השפיעה בין השאר על היידגר, סארטר ומרלו-פונטי.

שמאי זינגר (1935-2024) תרגם את הספר יחד עם עמי גרינפלד, אשר כתב הקדמה רחבת היקף ומעמיקה להגותו של הוסרל.