פעמים רבות עמדתי נרגש נוכח גבורתם של אנשים במלחמתם על שמירת צלם-אנוש גם בשעותיהם הקשות ביותר. שוב ושוב אני נפעם מן המאבק הבלתי-פוסק של האדם לבטא את האני הייחודי שלו, ובאופן פרדוקסלי אולי, גיבורי הספר - כמו חולים רבים אחרים, שסיפוריהם שמורים עמי - מחזקים אותי. מהו הזמן, ומהו האדם בתוך הזמן? מהי כמיהתו של אדם לבית - חומרי ורוחני? שאלו אלה עלו אצלי פעמים רבות, ובכתבי רילקה מצאתי ביטוי אמנותי לרבות מהן. כך מצאתי את עצמי "משוחח" ו"מתכתב" אתו, מחכה לתשובתו.