הגנגסטר הפוסטמודרני החדש, שלידתו בשנות ה-70 של המאה שעברה, שואב את עוצמתו ממערכת של דימויים הכורכים יחד אלימות וזוהר, אימה ובידור, בדיון ומציאות. הגנגסטר מסמן את ניצחונו של הדימוי בעידן של אקסטרים. הוא מצביע על האפשרות לברוח למחוזות של פנטזיה אלימה ומופרעת ומבליט את ההתענגות החדשה מן הטראומה בפוליטיקה ובאמנות של ההווה.
בספר זה דן המחבר בפשע המאורגן, כפי שהספרות, הקולנוע והדרמה הטלוויזיונית בימינו מדמיינים אותו: לנגד עיניו של הקורא עוברות בסך דמויותיהם החידתיות של הגנגסטרים ביצירות כגון 'החברה הטובים' (סקורסזה), 'היו זמנים באמריקה' (לאונה); 'פני צלקת' (דה פלמה); 'הסופרנוס' (צ'ייס); 'כלבי אשמורת' ו'להרוג את ביל' (טרנטינו); 'לא ארץ לזקנים' ( קורמרק מקרתי) ו'ארץ קשוחה' של האחים כהן; 'שובר שורות' (גיליגן); 'גוסט-דוג' ו'גבולות השליטה' ( ג'ים ג'ארמוש) ואחרים.
בכל היצירות הללו ניכרת דמותו של גנגסטר ש"חי בסרט", שעולמו הרגשי קורא לפענוח "קולנועי" של הקורא. הגנגסטר הפוסטמודרני מפגיש אותנו עם הקודים המרכזיים הפועלים בתרבות העכשווית: הקצנה, התענגות, חשיפה טוטאלית, אלימות, זוהר ושכפול. האם מפתיעה אפוא העובדה כי הגנגסטר יכול בתנאים מסוימים להפוך לגיבור דורנו? הספר מבקש לספק מענה ביקורתי לשאלה זו, תוך עיון ביצירות מופת של התרבות