עיירת הולדתו בתקווה למצוא מעט שלוות נפש. אלא שגם שם מתרחשים דברים נוראים, והוא מוצא את עצמו משוטט ברחובות עיירתו, בניסיון נואש ועיקש ללכוד פושע סדרתי סוטה שמתעלל בילדות ורוצח אותן בלילות של ירח מלא. הוא בטוח שיידע לזהותו על פי הסוד הנורא שישתקף ממבטו. בתוך כך הוא שואב עידוד והשראה מכומר מרקסיסטי זקן וממורתה של אחת הילדות הנרצחות, שאליה הוא נקשר בקשר המחולל בו שינוי עמוק.
שלוש הדמויות האלה, וגם דמותו של הרוצח, משורטטות ביד אמן, והתפתחות היחסים ביניהן מרתקת לא פחות מעלילת המתח עצמה. מוניוס מולינה, כדרכו, חורג מעבר לתחומי הז'אנר שבחר – הפעם רומן המתח הפסיכולוגי – ובוחן בכתיבה מהפנטת סוגיות כמו הגבול המתעתע שבין אדם רגיל לחיית אנוש, בין שפיות לטירוף, בין צייד לניצוד.