רוב הקרקעות במדינת ישראל בתחילת העשור השני של המאה ה-21 היו בבעלות המדינה והקק"ל. על פי חוק ובהתאם לתקנות הקק"ל אסור למכור קרקעות אלה והן לחכירה בלבד. מחזון לחכירה מתמקד ביסודותיה ובשורשיה שח החכירה בישראל ומתחקה אחר תהליך התגבשותם של חוזי החכירה שבין הקק"ל לבין המתיישבים במושבים ובקיבוצים. הספר בוחן את השינויים במרכיבי חוזה החכירה, את הסיבות להם ואת אופן יישומם ואכיפתם של מרכיבים מרכזיים בהם. זאת, מאז ייסוד הקק"ל בראשית המאה ה-20 ועד להקמתו של מנהל מקרקעי ישראל בשנת 1960. הספר מתבסס על חומר ארכיוני רב. על ידי ניתוח גרסאות של חוזה חכירה וחומרים רבים אחרים, הוא מראה כי התגבשות דגם היסוד של חוזה החכירה הייתה ממושכת ומורכבת. בשינויים שחלו בחוזה במשך השנים באו לידי ביטוי אינטרסים ותפיסות עולם של מוסדות ואישים בראש ובראשונה של הקק"ל ומקבלי ההחלטות בה. בתולדות החוזה משתקפות סוגיות אידאולוגיות, משפטיות, חברתיות וכלכליות, הקשורות במפעל ההתיישבות הציוני בארץ ישראל,בכלכלה ובתולדות המשפט בארץ ישראל. עוד מתברר כי דפוס חוזה החכירה של הקק"ל בסוף שנות ה-50 העמיד את תשתיתו של חוזה החכירה של מנהל מקרקעי ישראל. חלקים מהמורשת החוזית של קק"ל מוסיפים להתקיים עד ימינו. לספר גם חשיבות במישור המעשי-העכשווי: היישובים עצמם, משרדי הממשלה, הקק"ל והמערכת המשפטית נדרשים לעתים, גם היום, לסוגיות שונות מתחום ההסדרים שנקבעו בחוזה החכירה לגלגוליו. פרופ' יוסי כץ הוא פרופ' מן המניין במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בר-אילן,עומד בראש הקתדרה ללימודי תולדות הקק"ל ומפעליה, עמית מחקר במרכז ללימודים יהודיים שבאוניברסיטת יורק בטורונטו ועוסק בחקר קהילות אתניות בקנדה, ובמיוחד בחקר קומונת ההוטרים. רוב מחקריו עוסקים בהיבטים יישוביים, כלכליים, פוליטיים ומשפטיים בפרקים שונים של ההיסטוריה בת זמננו של ארץ ישראל ומדינת ישראל. פרופ' כץ פרסם 23 ספרים ו-140 מאמרים בבמות יוקרתיות בישראל ובעולם. כמה מספריו היוו אסמכתאות חשובות והתניעו תהליכים בחברה הישראלית: רכוש שנשכח (2000) חשף את פרשת נכסי קרבנות השואה בישראל; על חשבון הקרבנות (2009) הומלץ על ידי בית המשפט העליון לעיון הצדדים במסגרת תביעת 'ילדי טהרן; והארץ לא תימכר לצמיתות (2000) שימש את הצדדים בבג"ץ 'הפרטת הקרקעות'.