מבשלים כמו גדולים - יד שניה

עוגה שעלתה יפה, עוף שיצא מן התנור שחום וריחני, גזר שהכה שורשים באדמה או עץ שהתכסה בפריחה בן-לילה אחרי חורף קר - שמחות היום יום.
‏הילה קריב, אם עסוקה לשלושה ילדים צעירים, החלה לתעד במילים ובצילומים בבלוג האהוב שלה "ביסים" את חייה כאישה צעירה בעולם מודרני. עכשיו נהפכו המתכונים והסיפורים שלה לספר שבו היא חולקת באהבה עם קוראיה את כל הידע שלה. הילה כותבת על אוכל, על אנשים ועל החיים, מתוך חוויות היומיום שלה ורצונה הכן לשתף אחרים. את התמונות היא מצלמת בבית או בחצר, כמעט תמיד באור יום. ללא צבעים. ללא טריקים. מאז פתחה הילה את הבלוג

התפתח סביבו קהל גדול של חובבי אוכל מעריצים, המתענגים על המתכונים המשובחים, הכתיבה הסוחפת והצילומים היפהפיים. ‏הילה נסעה לניו יורק, שם הגשימה חלום ולמדה בבית הספר הגבוה לבישול The French Culinary Institute ‏. בהמשך השתלמה בכמה מהמסעדות הידועות בה ואף עבדה כאופה במאפיית "בושון" של תומס קלר. כיום מתגוררת הילה עם משפחתה בברקלי, קליפורניה.

ישראל אהרוני, האיש שהביא את המטבח הצרפתי לארץ ו"גייר אותו כהלכה", משתף באהבתו העצומה לצרפת ומטעמיה: מנות ראשונות חמות וקרות, דגים, עופות, בשר, ירקות, מנות אחרונות, וכמובן ? יין, בתוספת שלל אנקדוטות וצילומים היוצרים אווירה צרפתית אמיתית.

ימי ילדותי עברו עלי ממש בעיר התחתית של חיפה. מן המעברה הגענו הישר לרחוב אלנבי הנושק לואדי סאליב. השנה היא 1949, השכונה מאוכלסת ביהודים, בעיקר ניצולי שואה, שהורשו להתיישב בבתים של ערבים שברחו במלחמת העצמאות, מה שנקרא אז:"הרכוש הנטוש". יהודים וערבים, בעיקר נוצרים ומיעוטם מוסלמים חיו בשלוה וביחסי שכנות טובים מאד., כמובן שמאז הכול השתנה לבלי הכר., בירידה מן הואדי שכונות ורחובות שגם בהם אוכלסו יהודים, אך חיו שם גם סלוניקאים , וותיקים בארץ. רחובות שינו שמותיהם, כמו רחוב המלכים הפך לרחוב העצמאות. רחוב סטנטון הפך לרחוב שבי ציון.