"אנשים שמגמגמים מבינים שצריך לעכב את המילה לפני שהיא תפרוץ כמו צונאמי" כותבת אמירה הס, ומגלגלת את השפה בין שני השערים החזקים הללו – הגמגום ושיטפון הדיבור. שפתה השירית של הס חושנית ודינאמית: שום דבר אינו צפוי בה.
בספר "הבולימיה של הנשמה" פורשת הס את נופי הנפש ואת שדות הכאב שליוו את הגעתה לארץ מעיראק, לצד פרקים של שירה אקזיסטנציאליסטית היורדים לנימי-נימיה של נפש האדם. "מהגיהינום נוסעים רק לגן עדן" מצהירה הס, ומגישה לנו כרטיס נסיעה לאחד מספרי השירה חזקים שידעה העברית בעשורים האחרונים.
המשוררת והאמנית אמירה הס נולדה בבגדד ועלתה ארצה בשנת 1951. בארץ התגוררה תחילה עם משפחתה במעברות של באר יעקב ויקנעם. אמה היא בת למשפחת בית-אדוני שהעמידה בעיראק שושלת מקובלים ומשוררים, ביניהם אסנת התנאית, המשוררת והרבנית הידועה מן המאה הי"ז. על שירתה זכתה בפרס לוריא (1984), פרס חולון (1984), פרס אח"י (1987) ופעמיים בפרס ראש הממשלה (תש"ן, תשס"ה).