בחיבור זה, הרביעי במניין ספריו, מציג המחבר תמונה רחבה מאוד של החברה הישראלית והבעיות אשר על סדר יומה, הדרג שבה היא מקבלת החלטות ואופיים של מקבלי ההחלטות. אין זה תיאור מצב, אלא מעין אלבום תמונות שעלעול בו מצביע בעליל על השינויים שחלו בחברה הישראלית מאז קום המדינה הן באשר ללחצים המופעלים על מערכות-השלטון והן באשר לעלית שאליה משתייכים גורמי ההכרעות. ביילין מתעמת עם הרבה מיתוסים וטאבואים. הוא חושף פנים אחרות בעלית היישובית - פנים שמהן העדיפה הספרות הפוליטית להתעלם; ואילו את תוצאות מלחמת ששת הימים שנאכפה על ישראל הוא מציג בקללתה הגדולה ביותר של החברה הישראלית. הוא מתאר את מערכת היחסים שבין מקבלי ההחלטות בדרג המדיני ובין אלופי צה"ל, מפרט את השינויים שחלו בעולם החרדי ואת הסיבות להשפעתו הפוליטית הגוברת וחושף את הדרכים שבהן מצליחות שדולות שונות להגיע אל קובעי המדיניות. אין זה ספר זכרונות, הגם שהמחבר, יליד תש"ח, פורש את סיפור המדינה ממבטו האישי. אין זו מקראה סוציולוגית או פוליטית, חרף העובדה שבחינת המאורעות נעשית על בסיס מדעי כזה. אין זה ספר אידיאולוגי, אם כי המחבר אינו מסתיר את עמדותיו האישיות: הצורך בניצול ההזדמנות המדינית למשא ומתן גלוי עם הפלשתינאים, קריאה לשינויים דרמטיים במבנה מסודותיה של תנועת-העבודה, התנגדות לקשרים מדיניים עם מדינות מנודות וכו'. זהו נסיון מיוחד להתבונן, מתוך פרספקטיבה מסוימת, בהתפתחותה של ישראל במבט נוקב של משתתף, של מבקר ושל אוהב. בראיון המבוא לספר, מספר המחבר, יוזם "ערוץ אוסלו", 1983, בדיבור ישיר ובלתי-אמצעי על הרהורים, כוונות, התפתחויות, תפניות פתע, רגעי הכרעה שמאחורי הקלעים, ועל חזון רחב יריעה לגבי עתידנו