על סף היובל למדינת ישראל פרסם יעקב חסדאי את ספרו השלישי. ספר זה , כמו שני קודמיו , מכיל אסופה של מאמרים והרצאות מן השנים תשמ"ג – תשנ"ו (1983 – 1996). אמנם יש בפרסום גם חזרות והעלאת נשכחות , אולם , כמו שכותב חסדאי במבוא לספר , "תהא סליחתי בתקוותי כי הדברים יכנסו אל ליבם של צעירים , ולאלה צריך לשנן ולהזכיר את שגיאותינו".
"היינו חברה איתנה , בוטחת בעצמה ובטוחה בצדקתה. ואז , בתוך שש שנים , פרצו לחיינו שתי מלחמות שעירערו את שיווי-משקלנו והכניסו מבוכה לחיינו. מלחמת ששת-הימים העלתה אותנו לפסגות של אופטימיות ותקוות , ומלחמת יום-הכיפורים השליכה אותנו משם אל תהומות של מבוכה וייאוש. מאז מחפשת החברה הישראלית את דרכה".
ובחיפוש דרך זה מתמודד חסדאי עם שאלות קשות ועקרוניות הנמצאות בחזית השיח הציבורי.
האומנם הציונות היא חזון שהוגשם או חזון שהפך לאשליה ?
האם התשובה לשאלה "שטחים או שלום" היא שתכריע את עתידנו ?
במה הישראלי טוב מאבותיו שבגלות ?
האם ישראל היא מעצמה מזרח-תיכונית או אומה הנאבקת על קיומה ?
האם מערכת הביטחון יכולה להיות שונה ממגזרי החברה האחרים ?
בהתמודדות עם שאלות קשות אלו אין הנחות או קיצורי דרך , לא לכותב ולא לקורא והם נדרשים לחפש את האמת ולהכיר בה גם כשהיא קשה ;
לדחות את האשליות , אף שהן קוסמות ;
לדעת מתי הגיעה השעה להתייצב נגד הזרם , לסטות מדרכו של העבר ולצאת לדרך חדשה.
בסיום המבוא לספר מזכיר חסדאי את המשפט שסיים את ספרו הראשון "אמת בצל המלחמה" , 20 שנה קודם לכן :
"הקשיים הצפויים לנו הם כאלה שיום אחד יהיה ברור לכל , שככה אי אפשר להמשיך , שהכרח לשנות באופן יסודי את אורחות חיינו , כדי שנוכל לעמוד במצוקה ובסכנה. אני מתפלל שהעם יגיע למסקנה הזו , לא כאשר תונף עלינו החרב , אלא מתוך תבונה וראיית הנולד".
והוא מוסיף : "על סף שנת היובל של מדינת ישראל – נראה כי שעת מבחן קשה הולכת וקרבה".