ממאי 1999 ועד פברואר 2001 עשתה ישראל מאמץ אדיר להשכין שלום בינה לבין שכנותיה.הממשלה בראשות אהוד ברק חתרה להשיג פשרה הוגנת, שתסיים את הסכסוך עם הפלסטינים בהסכם קבע. היתה זו מערכת לאומית להבטחת שלום וביטחון לדורות לאזור כולו.לא קלים היו הנושאים לדיון: ירושלים, פליטים, התנחלויות, ביטחון, מים. עניינים מורכבים,טעונים, נוגעים בעצבים הרגישים והכואבים ביותר לשני העמים.זה לא צלח. אהוד ברק, אף כי לא היה חף מטעויות, נתן לישראל מנהיגות אמיצה ומרחיקת-ראות. ואולם, כשהגיעה העת לקבל את ההחלטה האחת, הגורלית, כשלה המנהיגות הלאומית הפלסטינית בראשות יאסר ערפאת.הפלסטינים פנו לדרך הטרור והאלימות, מטילים את האזור כולו למערבולת של דם ואש וסבל. הקורא ימצא בספר זה דין וחשבון חודר של הצד הישראלי למו"מ. מערכת מסועפת,רב-מימדית, של ערוצי משא-ומתן חסויים וגלויים נפרשת דף אחר דף, יום אחר יום.ההידרדרות הפוליטית הפנימית, האירועים הביטחוניים, רגעי המתח ההתרגשות והאכזבה. זהו סיפורו המרתק והסוחף של התהליך המדיני, לצד ניתוח מבריק ויסודי של האסטרטגיה והמדיניות. עדות מוסמכת, נבונה ושקולה של האיש שעמד בעין המשא-ומתן ימים ולילות. בעתשספר זה ראה אור, שלום הקבע בין ישראל לבין הפלסטינים נראה כמעט בלתי-מושג. אך הוא גם היה בהישג-יד, במרחק נגיעה. כל משא-ומתן לשלום בעתיד יסתמך על מסמך זה, ויתבסס על מתווה דומה לזה שהתגבש בתקופה שבה עוסק הספר.