ב17 - במאי 1991 כתב העיתונאי עוזי בנזימן ב"הארץ" שמנחם בגין יודע היטב כי אריאל שרון רימה אותו במלחמת לבנון.
שרון תבע את העיתון ואת העיתונאי לדין על הוצאת דיבה ואחרי 11 שנים של התדיינות בבית - המשפט המחוזי ובבית - המשפט העליון נדחתה תביעתו.
הספר חושף את הסיפור הפנימי של גלגולי התביעה: את המאמץ המתסכל לתרגם לשפה של ראיות משפטיות מידע עיתונאי בדוק, את המרדף אחרי עדים שאינם מוכנים למסור את גירסתם, את בדידותו של הנתבע העומד מול אישיות ציבורית רבת - כוח, את יחסיו עם פרקליטו, את ההתייעצויות על גיבוש קו ההגנה מול מהלכיהם של התובע ופרקליטיו.
פרישת הסיפור המרתק של המשפט, על תהפוכותיו ורגעי השיא שלו - שבאחד מהם נדרש שרון לעלות לדוכן העדים ולהשיב לשאלות על התנהגותו במלחמה - מאפשרת הצצה אל עולם העיסוק העיתונאי, אל כללי המשחק הנהוגים בין עיתונאים למקורותיהם, אל שיטות הבדיקה והאימות של מידע עיתונאי ואל הדיונים שהתנהלו ב"הארץ" על התביעה.
הספר, המבוסס על יומן שניהל בנזימן, הוא בין השאר כתב האשמה חריף נגד שכבה רחבה של אישי ציבור ידועים וקציני צה"ל בכירים, שנרתעו מלשתף את הציבור ואת בית - המשפט במידע שיש להם על מלחמת לבנון ועל הנסיבות שהביאו את צה"ל אל תוך ביירות.
הוא מפגיש את הקורא עם הרגע הדרמטי שבו שובר מנחם בגין את שתיקתו ומגלה לבנו את דעתו על התנהגות שרון במלחמה;
ומטיל אור חדש, מפתיע, על הנסיבות והעיתוי שבהם נודע לבני בגין על הממדים שתכנן שר הביטחון לתת למבצע.
ספריו הקודמים של עוזי בנזימן: "ירושלים - עיר ללא חומה" (הוצאת שוקן, 1973), "ראש ממשלה במצור" (דביר - אדם, 1981), "לא עוצר באדום" (אדם, 1985), "דיירי משנה" (יחד עם עטאללה מנצור) (כתר, 1992).