סטודיו טוב דיו - יד שניה

ספרה הסוחף ומלא העוצמה של אסתר פלד – אשר ערוך כרצף של מונחי יסוד של החשיבה הבודהיסטית – נולד מתוך סדרה של הרצאות לקהל הרחב שעסקו בהשוואה בין החשיבה הבודהיסטית לחשיבה הפסיכואנליטית. הוא מבקש להביא בשפה פשוטה רעיונות אשר לעתים קרובות אינם פשוטים כלל ועיקר. הוא מכוון לענות על הצורך של אלה המבקשים להבין, בתוך העולם החילוני החומרני שבו אנו חיים, את משמעות הקיום האנושי מתוך פרספקטיבה בודהיסטית.
 
בעשורים האחרונים מגלה העולם המערבי עניין רב בתורה הבודהיסטית. יש הרואים בתורתו של הבודהא סוג חדש של פסיכותרפיה. אולם הבודהיזם הוא תפיסת חיים שלמה ולכידה הכוללת בתוכה הנחות יסוד מוסריות ברורות ועיקרן עוסק באחריותו המלאה של האדם לגורלו. הפסיכותרפיה, שנולדה מתוך התרבות החילונית-מדעית, הנה זהירה הרבה יותר בביטוי עמדות מוסריות מובהקות; ויתרה מזאת, היא ממוקדת בסובייקט ומטפחת את הסובייקטיביות. לכך יתרונות רבים, אולם לצדם מעמיקה הבדידות, כמו גם זאת שהקושי (בתרבות המערבית) לחיות חיים המושתתים על ערכים של אהבה, קרבה ואמון הולך וגובר.
 
ספר זה עוסק בחיבורם של שני עולמות – בודהיזם ופסיכותרפיה. הוא עורך השוואה בין התהליך ההתפתחותי המתרחש בחדר הטיפולים המודרני ובין התהליך המתהווה במנזר או על הכרית במדיטציה. הספר מתקדם בהדרגה מן הפשוט אל המורכב שבחשיבה הבודהיסטית, תוך כדי המחשת הרעיונות התיאורטיים באמצעות דוגמאות מעולם התוכן הטיפולי, דוגמאות המשקפות דילמות שבהן מתחבט האדם המערבי. בעיקרו מדובר בספר העוסק באפשרות האנושית לחיות מתוך ראייה צלולה, תוך כדי מימוש הרעיון שהבודהיזם, בדומה ליהדות, רואה כמשמעות העמוקה ביותר של היות אדם – להרבות טוב בעולם.
 
ד"ר אסתר פלד היא פסיכותרפיסטית פעילה; מלמדת את עקרונות החשיבה הבודהיסטית במסגרות שונות. ספרה הקודם, שעורר עניין רב, "פסיכואנליזה ובודהיזם – על היכולת האנושית לדעת", ראה אור בהוצאת רסלינג (2005).

"העתיד שייך לנשים" – כך הצהיר בשנת 1995 ג'וזף בלאטר, יושב ראש ההתאחדות הבין-לאומית לכדורגל, בשבחו את סגנון המשחק של נשים כדורגלניות:
"משחק בסגנון ייחודי", "מאופיין באלגנטיות".

לכאורה, מדובר בהצהרה בעלת חשיבות של ממש: פיפ"א מקבלת-מאמצת את כדורגל הנשים למשפחת הכדורגל העולמי.
לאחר שנים של מאבק על זכותן לשחק כדורגל ליד כדורגל הגברים, ובהכירן בכך שאין להן ברירה אלא להסתפק בשלב זה במעמד של שוות אך נפרדות, סוף-סוף, הסמכות הגבוהה ביותר של הכדורגל העולמי מעניקה להן מעמד, ויתרה מזאת: רואה בכדורגל הנשים את עתיד המשחק הזה.
האם כך?

נשים החלו לשחק כדורגל זמן מה לאחר שמשחק זה קודד והפך למשחק בהא הידיעה של המעמדות הנמוכים באנגליה, והן עוררו רגשות סוערים.
המגדר הגברי התלכד נגדן: התאחדות הכדורגל האנגלי החרימה אותן וחבריה נתבעו שלא לשתף עמן פעולה;
העיתונות הנשלטת על ידי גברים גינתה אותן וקבעה שהמשחק הזה אינו מתאים להן.
אבל אף על פי כן ולמרות הכול נשים אנגליות ייסדו מועדוני כדורגל משלהן וקיימו משחקים בינן לבין עצמן. עם השנים התפשט כדורגל הנשים למדינות המערביות, ומשם הלאה לדרום אמריקה, אסיה ואפריקה.
במאה שבעים ושבע מדינות יש היום כדורגל נשים, כולל ישראל.

כדורגל הנשים בעולם מתקיים כיום במעמד של "אוטונומיה יחסית" המוענקת לו על ידי מוסדות הכדורגל הארציים והבין-לאומים המונהגים על ידי גברים. את האוטונומיה הזאת הרוויחו הנשים במאבק עיקש ומתמיד במקביל למאבק הפמיניסטי שנערך בחזית הפוליטית, אך גם במנותק ממנו. כדורגל הנשים בישראל מתנהל בשוליים: מספר הקבוצות אינו רב, תקציבו דל וקהלו מדולל מאוד.
מעמדו כעלה הנופל ביער: אין רואה ואין שומע. ובכל זאת, במשך עונת הכדורגל מתייצבות השחקניות על כר הדשא בכל שבוע כדי לומר להן ולאחרים – יש.


ד"ר אמיר בן-פורת – לשעבר מרצה בחוג למדעי ההתנהגות, אוניברסיטת בן גוריון – פרסם, בין השאר, את הספרים הבאים:
"ממשחק לסחורה: הכדורגל הישראלי" (2002); "כדורגל ולאומיות" (רסלינג 2003).