שתי נערות חוות, כל אחת בנפרד, בהפרש של חמישים שנה, את סערת ההתבגרות, את התשוקות הנסתרות, את סבל הקנאה ואת חדות המרד. שתי תקופות נעורים שזורות זו בזו, האחת - בתל-אביב של היום והשנייה - בירושלים של לפני קום המדינה, כאשר היישוב היהודי בארץ שאף להשתחרר מעול הבריטים ובאירופה התחוללה מלחמת העולם השנייה.לימור היא תלמידת תיכון, הנאבקת בקשיי הלימודים ובתשוקתה לאהבה רומנטית. היא מגלה את מחברת היומן שכתבה סבתה חירות כאשר היתה בגילה. שתי הנערות, כל אחת בתקופתה, מתגעגעות, משתוקקות להיות מקובלות בחברה, סקרניות למה שצופן להן העתיד. ספר זה הוא המשך לספר המצליח אל תקראו לי חירות, שתמציתו ניתנת בפתח הספר. כשאר ספריה של נגה מרון, נקרא גם הוא בנשימה אחת. הקוראים ימצאו את עצמם שותפים מלאים לגעגועיה של לימור, יסודותיה, הכמוסים, לאהבותיה ולמצוקותיה - כמו גם לאלה של חירות, המשולבים בעלילותיהם של הנערים של הנערים והנערות שלקחו חלק פעיל בהקמת המדינה, בהגנה, באצ"ל ובפלמ"ח.