הספר הוא מונוגרפיה ראשונה החושפת את סיפורת-העם העברית בדרך כרונולוגית מתקופת המקרא עד ימינו. הבחינה היא בחינת הסוגה:
הגדרת מאפייני סיפור-העם בכל אחת מן התקופות הראשיות בתולדות הספרות העברית, לשם הבנת תפקידיו החברתיים ומשמעותו התרבותית.
החיבור מבקש להבליט ולהגדיר את היסוד העממי בתרבות היהודית, שפעל מתוך התמודדות והפריה הדדית עם התרבות העילית הממסדית.