ג'ק ריצ'ר נעמד בצד הכביש וזוקר אגודל. הוא מתכנן לצאת למסע שיחצה את ארצות הברית ממיין לקליפורניה. הוא לא מגיע רחוק. בדרך כפרית בעומק היער הוא רואה שלט המציין מקום שמעולם לא היה בו - העיירה שבה נולד אביו. עוד יום אחד לא יעלה ולא יוריד, הוא אומר לעצמו וסוטה מנתיבו.
באותו רגע, באותו מקום מבודד, מכונית מתקלקלת. שני קנדים צעירים היו בדרכם לניו יורק למכור אוצר. עתה הם תקועים במוטל בודד באמצע שום מקום. הבעלים נדמים כמעט ידידותיים מדי. זה מקום מוזר, אבל זה כל מה שיש.
למחרת בבוקר, בארכיון העירוני, מסתבר לריצ'ר שמעולם לא התגורר שם אדם ששמו ריצ'ר. ריצ'ר ידע שאביו עזב את המקום ולא חזר, אבל עכשיו הוא תוהה: האם בכלל היה כאן מלכתחילה?
בעוד ריצ'ר מתחקה אחר חיי אביו, והקנדים ניצבים בפני סכנות מוות, חוטי העלילה השונים מתחילים להשתלב. מסתבר שההווה עשוי להיות קשה, אך העבר עשוי להיות מתוח... וקטלני.
"לי צ'יילד לא עוצר לרגע. ריצ'ר הוא האדם שבשבילו הומצא הביטוי מצפן מוסרי: קוד ההתנהגות שלו קובע את מהלך הדברים... אתם זקוקים לאדם כזה." (דה אטלנטיק)
"מעולה! צ'יילד שוזר במיומנות עלילות מרובות, מעלה עוד ועוד את סף המתח, וממשיך להציב רף גבוה מאוד!" (פאבלישרס ויקלי)
"עוד הצדקה מהמעלה הראשונה לתו התקן המוזהב לכותבי מותחנים." (בוקליסט)
"מסע דרכים נוסף, מהנה ורב־תהפוכות, של ריצ'ר שישמח את מעריציו הוותיקים והחדשים גם יחד." (לייבררי ג'ורנל)
"אמן המתח האחד והיחיד." (אינטרטיימנט ויקלי)