"אמא שלך תצא מזה," אומרת חברה שלה, "היא כל כך חזקה ויש לה כל כך הרבה לתת לעולם. אין סיכוי שהיא תלך עכשיו."
מאיפה את יודעת? אלה רוצה לצעוק לה באוזן ולנקב את עור התוף המושלם הזה שלה, את יושבת שם שעות על גבי שעות ומאזינה לוויש ויש של הנשימה שלה? את חתמת שינקבו לה את הקנה? זאת את שאמא תדע שחתמת ואישרת לצלק אותה כך לעד? את עשית גוונים ותוספות כשאמא שלך כמעט מתה? מאיפה את יודעת?
אבל היא לא אומרת דבר. רק שותקת ומהנהנת. "נכון."
רחלה טוב־גודין היא מאמנת בכירה לחשיבה חיובית, ואין דבר שמישהי כמוה – חריפה וכריזמטית – לא יכולה לעשות. אלה, בתה והעוזרת האישית שלה, אומנם לא תמיד זוכרת להגיד לעצמה מדי בוקר שהיא "נהדרת, נהדרת, נהדרת" ובכל זאת כשאימה מתאשפזת בבית החולים לניתוח, היא משוכנעת שתצא מבית החולים חזקה מאי פעם. אלא שרחלה לא מתעוררת מהניתוח, וכשהיא חוזרת להכרה חלקית אחרי זמן רב, אין במצבה שום דבר "נהדר, נהדר, נהדר".
אלה מבלה את ימיה בטיפול באימה, בבנה הפעוט, בבנה הבכור המתבגר ובבעלה המרוחק. היא גם ממשיכה להתחרות באחותה הצעירה על אהבתה של האם מחוסרת ההכרה, על קרבתה ועל הזכות לטפל בה. לצד מיטתה של האם, היא משחזרת מערכת יחסים עמוקה ומורכבת, מצלקת ומעצימה. ושם – דווקא שם – היא מוצאת את האומץ להיות היא עצמה.
שירלי נס־ברלין היא מרצה ומחברת רבי־מכר בתחום החשיבה החיובית. בת טובה דייה הוא הרומן הראשון שלה.