"בַּזּמְַן הָאַחֲרוֹן לא נוֹתָר עוֹד שׁוּם סִימָן
מִיעַנקְְל בֶּן רַבִּי יצְִחָק,
רַק נקְֻדָּה קְטַנטְֹנתֶ, עֲגלָֻּה
שֶׁמִתְגּלְַגּלֶֶת, מְבֻלְבֶּלֶת, בָּרְחוֹבוֹת
בְּאֵיבָרִים סְתוּרִים וּמְגשָֻּׁמִים.
ואֱֶלהִים הִקִיף בִּשְׁמֵי הַתְכֵלֶת
אֶת כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ,
ואְֵין שׁוּם ישְׁוּעָה.
(מתוך "1919")
בהיותו בן 23, שנים אחדות אחרי שהיגר לניו יורק, הכריז יעקב גלאטשטיין (1896–1971) על מהפכה רדיקלית בשירת יידיש – צורנית ותוכנית, כזאת שהקדימה בדור או שניים את השירה העברית.
"המלודיות של שיר... צריכה להיות אינדיווידואלית־טהורה", דרש, והשירה צריכה להיכתב על כל נושא שבעולם: "יהודי יכתוב כיהודי על מקדש פריון הודי ועל שינטו יפני".
עם כל זאת, גלאטשטיין היה גם משורר יהודי בכל מאודו, שכבר ב־1938 הזהיר מפני האסון הקרב, ואחרי השואה כתב כמה משירי הקינה המפעימים ביותר על העולם שהותיר מאחוריו.
עולם חצוף וחשמלי הוא מבחר מקיף מיצירתו של אחד מגדולי המשוררים היהודים במאה העשרים בתרגומים חדשים של מבחר מתרגמים. נוסף לשירים מתפרסמים כאן דברים שאמר וכתב על שירה ואמנות.