המקרא הוא מורשתו התרבותית של העם היהודי, יצירה המשלבת דברי הגות עמוקים עם שירה נשגבה, שוזרת למקלעת אחת מיתוסים, מסורות, חוקים, אגדות וסיפורים שבעל - פה. המקרא הוא פרי מסורת תרבותית שנמשכה למעלה מאלף שנים, עד לחתימתו בסוף ימי בית שני. על המקרא נוספו ונבנו נדבכים אינספור של מדרשים ופרשנויות, החל בתלמוד וכלה באחרון הספרים של העת החדשה, שנתחברו בידי גדולי הוגי הדעות ואנשי הרוח של העם היהודי, ולא רק שלו. בעידן המודרני, לאחר שהאדם השתחרר מהזיקה המחייבת אמונה באל בורא עולם, מתעורר לא אחת קושי בהתייחסות חופשית למקרא, בגין הגושפנקה ה"אלוהית" שהוטבעה עליו. מחברי התעודות המקראיות, המתיימרים לדעת את מחשבות האל, את כוונותיו ואת ציווייו לבני האדם, הפכו את הכתובים הללו לסמכות בכל תחום מתחומי החיים, ואטמו כל סיכוי לחקירת אמת של ההוויה האנושית. גולת הכותרת של המקרא היא התורה, הקדושה לגירסתם, שניתנה לבני ישראל באמצעות משה מפי הגבורה ממש. הנטייה האנושית מקדמת דנה היא להתפתות להאמין למי שמציע עוגן לספינת החיים המוטרפת - ומה יותר מעגן ומרגיע מאל בשמיים המשגיח על בריותיו בצדק וברחמים. מאז ומעולם משתוקק האדם להאמין שעוגן כזה אמנם קיים, ולמען אשליה זו הוא מוכן להשתעבד לצווים חסרי שחר שהמציאו עבורו בני - אדם, מחברי "כתבי הקודש". עיון בפרשות התורה בבית המדרש ובבית הכנסת היה במהלך הדורות אחד האמצעים לסתום פרצות בתוך חומת האמונה המתמוטטת תדיר לנוכח מציאות שאיננה מתיישבת בשום פנים עם "ההרמוניה האמונית". מחברי הספר, ד"ר צופיה מלר, פרופ' דן מלר וד"ר משה גרנות, מבקשים לעיין באותן הפרשות עצמן במבט חופשי, ביקורתי, חוקר ובלתי משוחד, של מי שרוחו משוחררת מכבלי הדת, של מי שמסרב להמשיך ולהצדיק צווים שאין להם הצדקה, של מי שמסרב לחפש היגיון בדינים חסרי שחר. יחד עם זאת, כל סיפור משובב נפש שבכתובים אלה, כל חוק מוסרי - זוכים בספר זה לתשומת לב ולאהבה רבה, שהרי התורה היא, לטוב ולרע, חלק מעברנו, חלק מתרבותנו, ומי יתעלם מהטוב הצפון בו. הספר "מפרי עץ הדעת / פרשות השבוע בפעמת הזמן" מפגיש את הקורא אוהב המקרא עם עיונים בפרשות השבוע, שהם מפתיעים בכנותם, בתעוזתם ובהיעדר משוא פנים.