הוא נולד למשפחה יהודית בשם הנריק גולדשמיט אבל העולם זוכר אותו כיאנוש קורצ'אק, המחנך הדגול אשר סירב להיפרד מילדי בית היתומים, חניכיו, וצעד עימם אל תחנת הרכבת שלקחה אותם לטרבלינקה, אל המוות.
בביוגרפיה המיוחדת שלפניכם משחזרת יואנה אולצ'אק-רוניקר את תולדות חייו של קורצ'אק: כשעודו נער המחפש את דרכו, כרופא צעיר העוסק בבעיות ציבור, כמחנך המפיץ רעיונות חדשניים, כמנהל בית יתומים לילדים יהודים וכמשתתף בצוות החינוכי של "הבית שלנו" – פנימייה לילדים פולנים. קורצ'אק הוא הנער שכתב פואמות נמלצות שנדחו על ידי כל הוצאות הספרים, והוא מייסד כתב העת הראשון בעולם שהיה מיועד לילדים ונערך על ידי ילדים. הוא פציפיסט בנשמתו, שהשתתף כרופא במלחמת יפן-רוסיה ובמלחמת העולם הראשונה וזכה לדרגת רב סרן במילואים בצבא פולין. הוא לכאורה אדם רציונאלי, ספקן, אך אמונתו הדתית עמוקה.
לפני המלחמה כתב קורצ'אק ביומנו: "אינני מאחל רע לאיש. איני יכול. איני יודע איך עושים את זה". כנראה שבאמת לא ידע.
יואנה אולצ'אק-רוניקר, ילידת 1934. היא סופרת ומחזאית, אחת ממייסדי הקברט המצליח "פִּיבְניצָה פּוֹד בָּרָאנָאמִי" (Piwnica pod Baranami) בקרקוב. היא חיברה את המחזה "אני – נפוליאון", את התסריט למופע התיאטרון "במרוצת השנים, במרוצת הימים..." שהיה גם לסדרת טלוויזיה בבימויו של אנדז'י ויידה. שימשה מנהלת ספרותית בתיאטרון "בָּגָטֶלָה" בקרקוב ו"לוּדוֹבִי" בנוֹבָה הוּטָה. היא פרסמה גם ספר על הקברט בשם "פִּיבְניצָה פּוֹד בָּרָאנָאמִי" (1994) וביוגרפיה של פיוטר סְקְשִינֶצְקִי, יוצר ובימאי, מאנשי הקברט בשם "פיוטר" (1998). הסאגה על תולדות משפחתה, משפחת הורביץ, "בגן הזיכרון" (2001, תרגום עברי 2012) זיכתה אותה בפרס הספרותי הפולני החשוב ביותר "נִיקֶה" ובפרס "ספר החודש של קרקוב". הספר תורגם גם לאנגלית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, רוסית, שבדית, הולנדית וסרבית.