ג'ק ואני עשינו הכול הפוך.
ביום שבו הוא משך אותי למשרדו, שהיה גם היום שבו נפגשנו בפעם הראשונה, הוא הציע לי נישואים.
אפשר לצפות שבחור שנראה כמוהו – אולי קצת קר, אבל עדיין מרשים מאוד ובלתי מושג, יציע נישואים רק לאהבת חייו, נכון? אפשר לצפות שהוא יציע נישואים כי הוא מאוהב עד טירוף. אבל לא.
ההצעה הייתה מכוונת אליי.
אישה לגמרי זרה שמעולם לא שמעה עליו.
אישה לגמרי זרה, שנזרקה על ידי הארוס שלה רק שבועות ספורים קודם לכן.
הייתם מצפים שאצחק לו בפרצוף, שאכנה אותו משוגע, ועוד כמה כינויים, ואסתלק משם במהירות האפשרית. טוב... עשיתי את כל הדברים האלה, חוץ מהחלק של להסתלק משם. נדרשו לו רק דקות בודדות לשכנע אותי לעשות איתו עסקה... אממ, כלומר עסקת נישואים, ורק ימים בודדים להתחתן איתי רשמית.
היום המאושר בחיי. קסום. מרגש. ריקודים עד אור הבוקר... פחות.
זה היה היום הגרוע בחיי.
ג'ק האתורן היה ההפך הגמור מגבר חלומותיי. האשמתי אותו בַּטעות שעשיתי בשיקול הדעת. האשמתי את העיניים שלו, את עיני התכלת העמוקות שהביטו ישר בעיניי בלי בושה, ובזעף הזה בפניו שלא ידעתי שירתק אותי כל־כך עם הזמן. הוא אמר שאני הטעות הכי גדולה שעשה בחייו, אבל זמן קצר לאחר מכן הדברים התחילו להשתנות.
לא, הוא עדיין לא דיבר הרבה, אבל כל אחד יכול לשזור כמה מילים למשפט. המעשים שלו דיברו אליי בקול תרועה, ויום אחר יום, הלב שלי התחיל לקבל רצון משלו.
רגע אחד הוא היה אף אחד, ברגע הבא הוא נעשה הכול.
רגע אחד הוא היה בלתי מושג, ברגע הבא היה נדמה שהוא לחלוטין שלי.
רגע אחד חשבתי שאנחנו מאוהבים, ברגע הבא הכול היה עדיין רק שקר גדול.
אחרי הכול, הייתי רוז והוא היה ג'ק. עם השמות האלה, גורלנו נחרץ ממש מההתחלה. אפשר היה לצפות למשהו אחר?