העלייה לרגל היא תופעה ארוכת ימים בתולדותיה של ארץ-ישראל. בני שלוש הדתות שהארץ מקודשת להן פקדו ועדיין פוקדים את מקומותיה הקדושים של ארץ הקודש, ויש בהם מי שמעלים את רשמיהם על הכתב. בספר זה כונסו שבעת התיאורים הקדומים ביותר של המקומות הקדושים שכתבו נוצרים בשפה הלטינית. תיאורים אלה נכתבו סמוך להתנצרותה של הארץ – במאה הרביעית, החמישית והשישית, והם מתעדים את תהליך יצירתה של המפה הנוצרית של ארץ-ישראל, שראשיתה באיתור המקומות הקדושים הנזכרים בכתבי הקודש, והמשכה בבניית כנסיות ובעיצוב הפולחן באתרים אלה. המקורות הלטיניים, המובאים בספר בתרגום לעברית, מעידים גם על ראשית היווצרותה של הסוגה הספרותית המיוחדת למקומות הקדושים – תיאורי המסע (איטינרריה בלעז) – סוגה שנולדה בד בבד עם העלייה לרגל ומשמשת לה מראה. הטקסטים שכונסו בספר מכילים מידע רב על המקומות הקדושים. אחדים, ובהם תיאורה המפורסם של הנוסעת אגריה, כתובים בנימה אישית, ומוסרים את התפעמותו של עולה הרגל אל מול הקדוש המופלא.