ספר השירים היפה של חנה קב רוט, "מה אשמים הסוסים?" הוא גם ספר ביכורים, המוכיח שוב את הטענה לפיה אין מוקדם ומאוחר בספרות. שיריה מתאפיינים בשימוש של הזרה, לעִתים מחאתית, בדמויות מקראיות ובמחשבה מקורית ועכשווית עליהן כמו בשיר "אבי האומה": "אַבְרָהָם, לוּ חָיִיתָ הַיּוֹם / הָיוּ בָּנֶיךָ "יְלָדִים בְּסִכּוּן" / וּפְקִידַת סַעַד חֲרוּצָה / בְּלִוּוּי מִשְׁטָרָה אִם צָרִיךְ / הָיְתָה לוֹקַחַת אוֹתָם מִמְּךָ." או השיר "אתונות": "הַאִם לְהֶרֶף עַיִן, / בְּטֶרֶם נָפַל עַל חַרְבּוֹ / זָכַר בְּלִבּוֹ / אֶת הָאֲתוֹנוֹת / שֶׁחִפֵּשׂ בִּימֵי נְעוּרָיו / הַאִם לִבּוֹ בָּכָה / עַל שֶׁמָּצָא מְלוּכָה / שֶׁהָפְכָה עַל פְּנֵיהֶם אֶת חַיָּיו / הַאִם זָעַק בְּקוֹל עֲנוֹת: / מַמְלַכְתִּי כֻּלָּהּ / תְּמוּרַת הָאֲתוֹנוֹת."
לקב רוט בשיריה פלירט לא רק עם המקרא אלא גם עם ההיסטוריה של הספרות העברית והכללית, בין היתר, עם אשר ברש והנובלה "שאול והאתונות", או ויליאם שייקספיר ו"ריצ'רד השלישי" שלו, שניהם בשיר האתונות שציטטתי. יש לה גם שיר מרגש על אלבֶּר קאמי, למשל, אבל גם שירים אישיים על אִמהּ ואביה.
נדמה שמה שמאפיין את שיריה היא יַשרות־פשטות־הביטוי. יתרה מזו, שיריה של קב רוט משתייכים למסורת גדולה של שירה אישית־חברתית, שירה הנעה בין שירת המחאה של בּרטולט בּרכט לבין השנסון בדמות הגלויה האישית השולח אלינו ז'ורז' בּרסנס.