כאשר אברהם יהושע השל הגיע לברלין ב-1927 – היא היתה הבירה הליברלית של העולם המערבי ואחוזת התלהבות מספרו החדש של הפילוסוף מרטין היידגר; זמן קצר לאחר שהשל הגיש את הדוקטורט שלו בפילוסופיה היטלר עלה לשלטון והיידגר הצטרף למפלגה הנאצית.
בספר זה השל מנהל ויכוח עמוק עם היידגר. אל מול השאלה "מהו האדם?" – השל מבקש לקדם את השאלה "מיהו האדם?"; אל מול התשובה שהאדם "מושלך" בעולם, בחיים לקראת מוות – השל מבקש להאיר את פליאת החיים, בקשת המשמעות והאכפתיות האלוהית לכל אדם. אנו רגילים לעיסוק של החברה הישראלית בשאלה "מיהו יהודי?", אך השל מפנה אלינו שאלה יסודית יותר, "מיהו האדם?". במקום לנסות להגדיר את היהדות בקטגוריות מערביות כמו דת או לאום, הוא מבקש להציע לנו זווית ראייה יהודית, אנטי־פשיסטית, על משמעות היותנו אנושיים.
אברהם יהושע השל (1972-1907) נולד להיות אדמו"ר של חסידים ונפטר מן העולם כהוגה דעות וכפעיל חברתי. מקובל להנגיד בין עולמות אלו, אך השל ראה בהם רצף אחד. לאחר שצעד עם מרטין לותר קינג במאבק למען זכויות השחורים, אמר: "חשתי שרגלי התפללו".
ספרי ההגות של השל, השבת (ידיעות ספרים, 2012) והתפילה (ידיעות ספרים, 2016), נכתבו בשפה פיוטית שמעטות כמוה ליופי. הספר שלפניכם מנסח את התשתית הפילוסופית של הגותו ומזמין את קוראיו לחגוג את נס הקיום והסולידריות.
דרור בונדי – שתרגם את התפילה וערך את תרגום השבת – עמל בחמש־עשרה השנים האחרונות להפגיש את החברה הישראלית עם השל באמצעות ספרים נוספים ואחראי גם לתרגום הספר שלפניכם. בפתח הדבר שהוסיף הוא שופך אור על האלטרנטיבה ששרטט השל עבור הישראלים שמבקשים יהדות אחרת.