סדר חדש - אבנר וישניצר

בשדה בוקר השמש לא שקעה כמעט אף פעם, וכולנו התרוצצנו יחפים ופרועים מהפנימייה לקבר, מהקבר לצוק, והנעורים בערו לנו על העור ורק רצינו להרגיש עוד ועוד מהדבר הזה שלא ידענו לקרוא לו בשם.

לבנים של שדה בוקר היה עתיד בהיר, נהיר, מזהיר. בנים תמיד יודעים לאן הם הולכים. מישהו כבר צייר להם מפה והם רק צריכים לדעת לקרוא אותה.

אבל אנחנו היינו בנות.

פחדנו ושנאנו את עצמנו כמו בנות, ועמדנו בתחתונים מול המראה בחדר שלנו בפנימייה וכל אחת אמרה מה הכי מכוער בה. להיות בת אומר שאת חייבת להיזהר תמיד. כל הזמן.

ספרה הראשון של מיה יסעור הוא טקסט בשל ונפלא ומלא עסיס וטעם. העברית שלה יחפנית ופושטקית וגם אלגנטית ומדויקת. בעדינות ובתשומת לב היא מספרת סיפור אישי מאוד על מקום אחד ועל נערה אחת, אבל באורח פלא מחזירה אותנו, הקוראות והקוראים שלה, אל מה שאולי היו הנעורים שלנו ואולי הוא החלום שלנו על האור היוקד והחושך הסמיך של אז.

קְדם מילה מבקש לבחון את ממשותה של המילה הכתובה בחיי הרוח ובהתגלמותה הפרוזאית, היומיומית, בישראל של המאה העשרים ואחת. הספר מברר את שאלת המילה בעמדה החורגת מהיצמדות דוגמטית לכל צורה של הרמנויטיקה דתית או אקדמית. מדובר בקבוצת כותבים מתחומי אמנות ומחקר שונים, שהתכנסה מתוך סקרנות לאות העברית סביב שיעוריו של יצחק בנימיני, בכדי לדון בעשרת הדיברות ובמעמד המילה הכתובה.

קדם מילה מורכב נדבך על גבי נדבך, השיעור מצד אחד ומהצד האחר תגובות לשיעור, תגובות לתגובות ומיני-הפרעות לתגובות, כולם ענפים מסועפים של טיעונים, פרשנויות, סיפורים וזיכרונות. זוהי סטרוקטורה עדינה שבה מהלך מחשבתי של האחד נרקם לתוך מהלך מחשבתי של האחר, מערער ומפרה אותו, והכל אודות המילה הכתובה במעשה הקריאה ומלאכת הכתיבה.

המילה הכתובה כפי שהיא מוצגת בקדם מילה עומדת לעצמה ומתוך עצמה, ואינה נזקקת לדבר. זה אנו, הקוראים או הכותבים, הנזקקים לחוש הראיה וחוש השמיעה כדי לקרב את המילה אלינו, לחקור ולברר, אולי מתוך פנטזיה מילתית: להיות בסופו של דבר, אנחנו מילה.