איסטנבול, 1807, כמעט אביב. שני גברים נפגשים על המזח בשעת לילה. בחסות האפלה הכבדה הם קושרים קשר נגד הסולטאן, אך דבריהם נבלעים ברוח.
על מרפסת בית הקיץ שלה במעלה קרן הזהב יושבת גבירה ומעשנת מקטרת ארוכה עשוייה עץ דובדבן. זיכרון ילד שלא נולד צף לנגד עיניה וטובע. היא בוחנת שוב את פרטי תוכניתה ומסתכלת במים הכהים.
בכיר בשירות הסולטאן יורד מסירה קטנה, עוטה גלימת צמר גס. רגליו מהססות לרגע, כמזכירות לו שבעיר הזו גם הקרקע אינה יציבה. הוא מעיף מבט חטוף לאחור ונעלם ברחובות האפלים של בשיקטאש.
חייל ששב מן החזית פצוע בנפשו שותה ראקי באחת ממסבאות הימאים שעל קו המים. הוא בוהה בדלת וממתין. אומרים שתקופה חדשה עומדת בפתח.
סדר חדש מגולל את סיפורה של קנוניה הקושרת את גורלם של כל אלה, על רקע הרפורמות שהוביל הסולטאן סלים השלישי וההתנגדות העזה שעוררו. שטף האירועים הגובר עתיד לשנות את מסלול חייהם ואת פניה של האימפריה העוסמאנית כולה.
אבנר וישניצר הוא היסטוריון של האימפריה העוסמאנית באוניברסיטת תל אביב. ספרו היו זמנים (מאגנס, 2022), עוסק בהתרחבות השימוש בשעונים והתפתחותה של "תרבות הזמן" המודרנית במזרח התיכון. ספר הילדים שלו, סיפורים מן השדות (טל-מאי, 2023), נבחר למצעד הספרים של משרד החינוך לשנת תשפ"ד ולרשימה הקצרה של פרס סאסא סטון לספרות ילדים.