במשך יותר מ-60 שנה פרסם זלמן שובל מאמרים בעיתונים "הארץ", "מעריב", "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ועוד בעיקר בנושאי מדיניות חוץ וביטחון. הוא נחשב לאחד הפובליציסטים הבולטים בישראל, גם בשל יכולתו האנליטית, וגם בזכות סגנונו הרהוט, קצר המחזיק את המרובה.
"קשה לעשות תחזיות, בעיקר לגבי העתיד," התבדח פעם הפיזיקאי זוכה פרס נובל, נילס בוהר. אולם המעלעל בספר זה, המכיל מאמרים שנכתבו בין השנים 1993-2021, צפוי להתרשם מיכולתו של שובל לחזות התפתחויות ומהלכים, ישראליים ובינלאומיים, שנים לפני שאחרים הבינו את כיוונם.
כך, למשל, עוד ב-1993, הוא ביקר את נטייתם של ראשי מערכת הביטחון ושל חלק לא מבוטל מהמנהיגים המדיניים של ישראל, להבדיל בין שני "מישורי איום" האחד קיומי, אותו מציב צבא (או צבאות) של מדינה אויבת, והשני בט"שי (ביטחון שוטף), אותו מציבים אירגוני טרור, שהוא "מטרד", אך לא איום קיומי. בתשובה לאלה שגרסו כך, כתב שובל: "החלוקה בין "ביטחון שוטף" ל"איום קיומי" היא חלוקה מלאכותית, ומבוססת על ניתוח מיושן ומוטעה, שכן שני "המישורים" הנ"ל (כלומר "הצבאי" ו"השוטף") אינם אלא שני צידיו של אותו מטבע." דברים נכוחים אלה מקבלים משנה תוקף לאחר האסון שהסבה לישראל פעולת הטרור של תנועת החמאס, ב-7 באוקטובר 2023.
שובל היה בין הראשונים לזהות את הסכנה הצפונה בפרויקט הגרעיני של איראן, וכאחד הישראלים הבקיאים ביותר בזירה המדינית ביטחונית של ארה"ב, הוא הציג כבר ב-2008 את השאלה המציקה: "האם יכולה או צריכה ישראל לתקוף את המתקנים הגרעיניים האיראניים גם ללא שיתוף פעולה מעשי עם ארצות הברית קל וחומר, חרף התנגדותה של זו? לא נגזים אם נאמר ששאלה זו היא מן הקשות והגורליות ביותר שאיזושהי הנהגה ישראלית עמדה בפניהן מעולם." דברים אלה היו יפים לשעתם, והם יפים ותקפים גם היום.
זלמן שובל נולד ב-1930. לאחר שלמד מדע המדינה בארה"ב ובשווייץ, הוא שירת כקצין בחיל המודיעין, ובמילואים הגיע לדרגת סגן אלוף. הוא היה חבר כנסת מטעם "הרשימה הממלכתית" והליכוד, ושירת פעמיים כשגריר ישראל בארה"ב. ספריו: "מבט מן הבמה" (1991), "דיפלומט" (2016).