לפני שנים ניתק רועי כל קשר עם הוריו ועם אָחיו במושב ונסע אל מעבר לים. מאז הוא נודד חסר מנוחה בין עבודות ריתוך, נוהג בסילברדו שלו בכבישים הארוכים של אמריקה – איש של עמל ולא של מילים. בקיצים הוא חוזר לבקר את אחותו התאומה במרכז הארץ, היחידה שנשאר קשור אליה מכל משפחתו. הוא שוכר אז דירה לחודש, ולרוב נשאר רק שבוע וחצי וממהר להימלט מן הזיכרונות. הקיץ הזה נודע לו שאביו עומד למות. האם יעז לחזור לבסוף אל הבית שעזב, כדי להתעמת אתו לפני מותו?
בבניין שהוא שוכר דירה גרה עדן עם בנה טמיר ועם שותפתה לדירה מיקה. היא קשורה בסבך קשרים, בני משפחתה וגם אביו של טמיר מעורבים בכל פרט קטן בחייה. זה הקיץ שבנה ישן בו לראשונה שני לילות אצל אביו, והלילות האלה ארוכים ושוממים. בלי תלמידיה, בלי בנה, היא יכולה פתאום לראות שכולם סביבה מתקדמים: אביו של טמיר מתחתן, אחיה וחברותיה שקועים בחייהם, והיא נשארת במקומה.
זה סיפורו של קיץ של כמיהות מושתקות, גישושים מהוססים ופשרות לרגע, שטעמן חמוץ־מתוק. סיפור אהבה מהוסס בין זה שאינו חוזר לזו שאינה עוזבת, קו שבור בין כאבים חדשים וישנים, ומתוכו נבחנות עלילות חייהם מחדש.
"כישרון יוצא דופן", אמרו על נעמה דעי, "קול חדש, עצמאי ומשמעותי בספרות הישראלית". ספרה הקודם צערו העתיק של הירח הוגדר "הישג בלתי רגיל", והמבקרים הכריזו שהוא "מסמן את דעי כאחת הסופרות הבכירות של הדור הבא".
כאן היא מרחיבה את מנעד הקולות שהיא שולטת בהם ומתקדמת צעד נוסף בדרכה אל קדמת הבמה הספרותית.