עוד מעט אור - אורנה קזמירסקי

זהו סיפור אהבה.

סיפור אהבה בין איש לחברו, בין גבר לאישה, בין אדם לאדמתו. 

החלום של אורן ונדב ברור. יחד הם יחוו את החיים האלה – או נכון יותר, יחגגו כל רגע ורגע. יחד הם יכבשו פסגות הרים, יחד יגלו שבילים נסתרים, יחד יבכו, יחד יצחקו, הם לא יחמיצו דבר. ברית חברות כרותה ביניהם. 

ברית אחווה ונאמנות.

אבל החיים שולחים אותם למסע של התמודדות. וכשאורן נהרג, נדב צריך לבחור מחדש לפקוח עיניים, לעורר שוב את הרצון של הלב, להרשות לעצמו לאהוב. 

האם יצליח? ואיך אפשר להמשיך כשטראומה מכבידה על הנשמה ותחושת אשמה לוכדת אותך נגד כל היגיון והסבר?
גל, גפן ואלה, שלוש נשים צעירות, ישראליות ועוצמתיות, מלוות את שני הגברים באתגרים שלפתחם. סיפורי האהבה של גל ונדב ושל גפן ואורן מציתים את הלב בעוצמה. ואלה, בדרכה הייחודית, משפיעה עליהם גם כשהיא כבר לא פה. 
ומעל כולם מרחפת אהבה אחת גדולה לארץ הזאת, לרגבי אדמתה.

זהו ספר על חיים ומוות. על אשמה ומחילה. על חמלה ופעימות לב. זהו ספר על אהבה.

כמה אהבנו הוא ספרה השביעי של תמר הרשקוביץ, אשת טיפול וסופרת. קדמו לו שאריות חיים, לרקוד עם יד אחת, לחזור הביתה, רגע לפני שנאבד, מה שהיה בינינו ושובי אלי מיכאלה. כל ספריה עוסקים במערכות יחסים, בנופי נפש ובעולם הסמוי מן העין.

שבוע לאחר טבח שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, כתב המשורר אלחנן ניר, "עַכְשָׁו כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה / אֲנַחְנוּ צְרִיכִים תּוֹרָה חֲדָשָׁה". והוסיף ופירט: "וּבְתוֹךְ כָּל הַשֶּׁבֶר וְהַמֶּלַח וְהֶחָרָבָה, עַכְשָׁו/ חֲסִידוּת חֲדָשָׁה וְצִיּוֹנוּת חֲדָשָׁה/ וְהָרַב קוּק חָדָשׁ וּבְרֵנֶר חָדָשׁ/ וְלֵאָה גּוֹלְדְּבֵּרְג חֲדָשָׁה וִיחַוֶּה דַּעַת חָדָשׁ/ וְאָמָּנוּת חֲדָשָׁה וְשִׁירָה חֲדָשָׁה". 

שיר זה, שעורר הדים ותורגם לשפות רבות, מסמן את הציר שעליו סובבים שירי ספר השירה החמישי של ניר, את השבר המחייב חשבון נפש תיאולוגי, ציבורי ואישי, שהמשורר מקבל על עצמו. בשיריו יוצא אלחנן ניר למסע נפשי ופיזי המוביל אותו משדות ההלם והשכול אל אובדניו הפרטיים, אל נחמות הבית ואל התקווה שהוא מחזיק. 

עכשיו אנחנו צריכים תורה חדשה הוא יצירה עזת מבע, אינטימית ונוקבת. זהו נדבך נוסף במכלול יצירתו של ניר, שהעניקה לשירה העברית מבע פואטי מקורי, רענן וחיוני, הנוגע בעומק המאבק שבין אמונה לספק, בין קדושה לחיי העולם, ואף בעצם קיומנו במקום הזה. 

"מתהומות החול וממרומי הקודש מייצר אלחנן ניר לנגד עינינו שפה חדשה, שנוגעת בפצע הפתוח, בפחד המצמית, בשבר - ובמה שעוד יתרומם ממנו. שירי הספר הזה, על רקע התקופה שבה הם רואים אור, הינם לב פועם, חשוף ושואל, שכולו חן, חסד ורחמים". (מיה טבת דיין)