הילדים של אנה

בקווים חדים ובטוחים משרטטת אידה צורית ברומן שלפנינו סאגה משפחתית מרשימה שבמרכזה אודליה סלונים, פסיכולוגית צעירה ואשה "חצויה", שחייה נחצים בשל אירוע טרגי שהותיר בה חותם טראומטי: כישלונה לשמור על בנה של בת-דודתה וחברתה הקרובה רונה והיא רדופת רגשי אשם קשים שאינם מרפים ממנה. אודליה היא דמות חזקה ושברירית כאחד ואין כאן סתירה; מדובר באשה אינטליגנטית ורגישה עם נטייה למיסטיקה, גיבורה נשית מודעת ועירנית לעצמה ולסביבתה החותרת ללא לאות אחר משמעות בחייה. יחסיה הסבוכים עם אמה מחד ויחסיה הקרובים עם דודתה ובנותיה מאידך מתוארים באמינות רבה ויוצרים מארג רגשי מדוייק ואותנטי. לפנינו אם כן רומן תודעה קלאסי ומשוכלל הכתוב בגוף ראשון, הכולל תנועה קדימה ואחורה בזמן וממוקד באותו אירוע טרגי. ברגעי מפתח שונים ברומן אודליה כותבת טקסטים קצרים, פתקים המהווים מעין השתקפויות של התודעה בעיני עצמה שנועדו לעזור לה להבין טוב יותר את מה שקורה לה. אידה צורית מצליחה לתאר את האינטימיות והבדידות בסבל של אודליה מבלי לגלוש לרגשנות יתרה. החתירה המתמדת אחר משמעות בתוך חיים שנדמה כי הם מרוקנים ממשמעות היא אולי הציר הפנימי ברומן הזה. החיים בתוך תודעה של אסון ואשמה אינם זרים כמובן לישראלים; מבחינה זאת נובע הרומן הזה מלב ליבה של החברה הישראלית היום.

הפעם האחרונה שאני ופרונויה דיברנו באמת הייתה לפני כמה ימים. אבל עוד לפני שהשיחה התחילה יכולתי לראות שהעניין שלה דועך. המחשבות שלה נדדו ממני והלאה, והרגשתי דחף לרוץ אחריהן. אחריה. במקום זה נכנעתי לשקט שנפל עלינו, סמיך וצמיגי, כמעט מנחם בסופיות שלו. אל תוך השקט העמוק מיק ג'אגר שרבב לפתע את המילים All my love in vain, והסיבה היחידה שהבחנתי במיק הייתה שפרונויה קפצה במקומה וצחקקה בעצבנות, כמעט בבהלה נוכח המילים, ושברה את השתיקה שלנו כאילו בכלל לא הייתה סמיכה וכבדה אלא דווקא דקה ושברירית. משונה, איך אותו השקט בדיוק יכול ליפול כה שונה בטבעו על שני האנשים שחולקים בו.

אדם מנסה להתכתב עם גרסה עתידית מאוחרת שלו, אך נענה בשתיקה. צעירה מתארת קשר זוגי קורס, במציאות שבה גם חוקי הטבע מתערערים ואיברים אנושיים מתחילים להתפרק. תרופה חדשה מציעה שיפור מפתיע במצבם הבריאותי של מתים טריים. 

סיפורי הקובץ ביוגרפיה של אבנים נעים בין מציאות יום־יומית מוכרת לבין עולמות הפועלים על פי חוקים אחרים. בין ריאליזם, ריאליזם מאגי ופנטזיה אורבנית, נבחנים בקולות סיפוריים מגוונים הרגעים שבהם המחיצה בין האישי לבין־אישי קורסת, ומנגנונים רגשיים נסתרים מתחילים לפעום ולפעול, לשבש ולתקן. אל מול התהוותן והתפרקותן של מערכות היחסים שלהם, מתמודדים גיבורי הספר מעל הכול עם הכמיהה הקדומה, הנואשת, לקשר. 

"אורטל פלדמן הוא שם דבר: כותב מוכשר של סיפורי מדע בדיוני מורכבים ומופרעים, אבל מוקפדים מבחינה סגנונית ותימאטית. קובץ הסיפורים שלו בהוצאת שתים הוא בשורה של ממש לחובבי הז'אנר." (איל חיות-מן, ישראל היום, 22.9.25)

אורטל פלדמן חי על הציר הלינארי שבין ירושלים לרחובות, עם קפיצות לא־לינאריות למקומות קרים ורחוקים. מתכנת לעת מצוא, שען לעת צרה, וכותב ביתר העיתות. סיפוריו התפרסמו בעבר על במות מודפסות ומקוונות. זהו ספרו הראשון.