היסטוריה של המדע לצעירים מכל הגילים

כתוצאה מעליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה בינואר 1933 , הותנעו מהלכים ייחודיים במפת התיאטרון העולמית בכלל, ובגרמניה ובארץ ישראל בפרט. מהלכים אלה התרחשו בעקבות הגירתם של אנשי תיאטרון רבים, בעיקר יהודים, מגרמניה, אוסטרייה ובוהמיה )ארצות חוג התרבות הגרמנית(לכל מקום שייאות לקלוט אותם. הם הביאו לגלויות השונות את מסורת תיאטרון רפובליקת ויימר, שהייתה זרה עד מנוגדת למסורות המקומיות.
בספר זה נבדק ההבדל בין אנשי תיאטרון אשר הכירו בצורך לשנות ולעבד מחזות, ודרך ביצועם, כאשר הם מועלים בחברה בעלת מסורת תיאטרון שונה ולעיתים מנוגדת, לעומת אלה שבחרו לשמר את המהות והרכיבים המקוריים, וכך ליצור "תיאטרון בגלות." לכך סייעה העובדה כי לתיאטרון בגלות היה קהל זמין של יוצאי חוג התרבות הגרמנית שהיגרו אף הם. בספר מוצגים גלגוליהם של עשרות מחזות, הפקותיהם ודרכי התקבלותם או דחייתם
בארצות ובתרבויות השונות.
מושם דגש על מקומם המרכזי של מפיקים, במאים ושחקנים יהודים בתיאטרוני חוג התרבות הגרמנית, שניכר כבר במפנה המאה העשרים עד סוף מלחמת העולם הראשונה, ואחר כך בימי רפובליקת ויימר ובשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה.
אנשי תיאטרון, יוצאי חוג התרבות הגרמנית )היקים(, שהיגרו לארץ-ישראל ורצו להמשיך את הקשר עם עולם התיאטרון נתקלו בקשיים רבים. הם פגשו במסורת תיאטרון רוסית-יהודית שהתגבשה בארץ ישראל מסוף המאה ה 19- והייתה זרה לרובם, הם גם נוכחו לדעת כי התיאטרונים המקומיים לא ששו לפתוח דלתם בפניהם וגילו שמחסום השפה הוא לעיתים בלתי עביר.
הספר עוקב אחרי קורותיהם והתמודדויותיהם בגלויות השונות ובעיקר במציאות הארץ ישראלית: אחר אלה שניסו להשתלב בתיאטרונים הקיימים, אלה שיזמו תיאטרונים משל עצמם, ואחרים שנטשו וחזרו לארצות מוצאם, גרמניה ואוסטרייה, בניסיון להשתלב בזירה התיאטרונית שלאחר המלחמה.
פרופ' (אמריטוס), תום לוי, יליד ברלין ) 1935 ( בעל תואר שני בבימוי מאוניברסיטת ייל ) 1967 ( ודוקטורט בחקר התיאטרון מאוניברסיטת ניו-יורק 1971 (; במאי, דרמטורג ומתרגם בתיאטרון הרפרטוארי ובתיאטרוני השוליים (בישראל וכן בבתי הספר המובילים למשחק; לשעבר ראש החוג לאומנות התיאטרון בפקולטה לאומנויות באוניברסיטת תל אביב. פרסם ספרים ומאמרים בעברית, גרמנית ואנגלית בחקר התיאטרון בארץ ישראל החל מסוף המאה ה 19- בדגש על תיאור וניתוח המאבקים החברתיים-אומנותיים בין יוצאי הגלויות השונות במולדת הישנה חדשה.

ב-3 ביוני 1945 עזבה קבוצה של ששה-עשר ניצולים את מחנה הריכוז בוכנוולד עם חלום משותף: להקים קיבוץ בארץ ישראל. הם קראו לעצמם ׳קיבוץ בוכנוולד׳ ועברו להכשרה בחווה חקלאית בגרמניה. הקבוצה הלכה וגדלה, חבריה העפילו בהדרגה לישראל, וביוני 1948 הקימו את קיבוץ נצר סרני.

חברי הקבוצה ניהלו יומן משותף, תחילה ביידיש ובהמשך בעברית. בלשון פיוטית, בהומור ובכנות נדירה, הם תיעדו ביומן את חייהם, חלומותיהם והתלבטויותיהם בתהליך השיקום והבנייה מחדש. שמונים שנה לאחר כתיבתו, היומן רואה כאן אור לראשונה בשלמותו בתרגום לעברית.

ד״ר לילך ניישטט ערכה את המהדורה, הוסיפה מבואות, הערות היסטוריות וקריאות ספרותיות, המעניקות ליומן מבט פרספקטיבי עכשווי ומדגישות את חשיבות הכתיבה הקולקטיבית כמעשה של תיקון, תקווה וערבות הדדית – אז וגם היום. חלקו הראשון של היומן מוצג בספר והיומן במלואו נגיש בארכיון הדיגיטלי. 

״מדובר בפנינה נדירה, צוהר ייחודי למוחם ולליבם של יהודים ניצולי מחנות ריכוז, עדות לנחישותם ואמונתם העמוקה כי עתיד טוב יותר טמון בידיהם, וכי עתיד זה צפון להם במולדת אבותיו של העם היהודי. מסמך יוצא דופן זה הינו יומן קולקטיבי, בו כל אחד מחברי הקיבוץ היה חופשי לכתוב את אשר על ליבו ומנעד הנושאים בו מרתק ביותר.״
(שטפן זייברט, שגריר הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בישראל)

״בימים אלה, בהם התנועה הקיבוצית מתאוששת ממתקפת השבעה באוקטובר, פרסום יומן קיבוץ בוכנוולד מקבל משנה תוקף. נדמה שכמו אז, גם היום, עלינו להמשיך במסע ולהניף את דגל הערבות ההדדית, ובדיוק כמו חברי קיבוץ בוכנוולד — למצוא את הכוח לזקוף קומה וללכת לאור האידיאלים.״
(ליאור שמחה, מזכ"ל התנועה הקיבוצית)
 
ד״ר לילך ניישטט היא חוקרת ספרות, מרצה בכירה במכללת סמינר הקיבוצים וחוקרת אורחת במכון כץ באוניברסיטת פנסילבניה. פרסמה חמישה ספרים, ביניהם היהודיה שלהם: מותר ואסור בעדויות על השואה (הוצאת מכון מופ״ת והאוניברסיטה העברית) ו-מי מפחד מקריסטבל? סיפורה של קבוצת קריאה (הוצאת גמא והקיבוץ המאוחד). ספרה קולרידג׳ והעברית עומד לראות אור בהוצאת אוניברסיטת אינדיאנה.