כל חודש אפריל, כשהרוח נושבת מהים ומתערבבת בניחוח פרחי הלילך,
לאנדון קרטר זוכר את שנת לימודיו האחרונה בתיכון, בעירו בופורט בצפון - קרוליינה.
השנה היתה 1958, ולאנדון כבר יצא עם נערה או שתיים. הוא אפילו היה מאוהב פעם אחת.
והאדם האחרון בעיר, שחשב שיוכל להתאהב בו, הייתה ג'יימי סאליבן, בתו של הכומר הבפטיסטי בעיר.
ג'יימי, נערה שקטה שנשאה איתה את ספר התנ"ך בכל אשר הלכה,
נראתה כאילו היא חיה בעולם אחר, וכי טוב לה כך.
היא טיפלה באביה האלמן, הצילה בעלי - חיים פצועים ועזרה בבית - היתומים המקומי.
שום נער אף - פעם לא הזמין אותה לצאת איתו. גם לאנדון לא היה מעלה על דעתו להזמין אותה.
ואז עשתה אותו יד - הגורל לבן - זוגה של ג'יימי בנשף - השנתי בתיכון, וחייו של לאנדון קרטר השתנו לנצח.