עבור מילה, תלמידת כיתה ז’, הסיפור מתחיל כשכמה בנים מחבקים אותה ללא רשותה בבית הספר. כעבור כמה ימים, קאלום, אחד מאותם בנים, טוען שהיום הוא יום הולדתו ומבקש ממנה "חיבוק יום הולדת". זו מחווה ידידותית, נכון? ואיך אפשר להגיד לו לא? אבל החיבוק נמשך כמה שניות יותר מדי וגורם לה להרגיש… מוזר. זארה, חברתה הטובה של מילה, טוענת שמילה מתנהגת בילדותיות ומגזימה בתגובות שלה. היא לא יודעת איך זה כשמפלרטטים? כשבן מחבב בת?
אבל הבנים לא עוזבים את מילה בשקט. באוטובוס. במסדרונות. במהלך חזרות התזמורת – המקום היחיד שהיה המפלט עבורה. ואם זה לא כמו פלרטוט – אז מה זה?
הודות לפגישה מקרית, מילה מוצאת נחמה במקום חדש: חוג קראטה. לאט־לאט, בעזרת חברה לכיתה, מילה לומדת לעמוד על שלה ולכבד אחרים – ואת עצמה.
ברברה די מנגישה נושאים חברתיים לנוער הצעיר בסיפור המתאר היטב מצב של תשומת לב לא רצויה ותוקפנית מצד החברים לכיתה. בספר מכמיר לב תחילה, אך מעודד ומרומם לקראת הסוף, זהו סיפור אקטואלי על נערה שעומדת על שלה ומוצאת את קולה.