פרימו לוי בדצמבר 1946, כחודשיים אחרי שחזר בדרך עקלתון מאַוּשוויץ לטורינו, התחיל פרימו לוי לכתוב את הספר הזה - אם זה אדם - על השנה שלו במחנה הריכוז. תחילה כתב אחוז־בולמוס, כדי להשתחרר מייסורים, את הזיכרונות שהרעילו אותו, אבל האיש חסר הניסיון בספרות – שבינתיים מצא עבודה ככימאי, וכתב בלילות או במעבדה הכימית של המפעל – צמח כמעט בן־לילה להיות סופר ענק, שאת קולו החם, החכם והשלֵו אי־אפשר לשכוח. מטען הזיכרונות שינה את פניו והפך לספר הראשון במעלה מסוגו, ולאחת היצירות הגדולות של הספרות העולמית במחצית השנייה של המאה העשרים, "אחד מן הספרים הנחוצים באמת של המאה" (פיליפ רות). לא נמצא בו התעכבות על הזוועות של מחנה הריכוז, ואין בו קינה או רגשות נקם. הספר מתבונן באנשים המרוֹקָנים, שהלאגר שלל מהם תו אחר תו של זהותם כבני־אנוש, תוהה "אם זה אדם", ונאחז ברגעי חסד של שרידי אנושיות, אשר בהם ומתוכם שב האדם להיות אדם. מבחינות רבות אפשר לומר שאם זה אדם מתורגם כאן לעברית לראשונה. לראשונה הוא מובא בסגנונו של פרימו לוי , על דיוקו, ובמלואו.
סיפורים מאזורי הסְפָר מאת עֹֹמר ברטוב פּוֹרשׂ בפנינו תמונה של עולם מורכב להפליא, עשיר במיפגשי תרבויות וגם עתיר ניגודים וסתירות. הסְפָר של מזרח אירופה – חבל ארץ נרחב המשתרע מן הים הבַּלטי עד אל הבַּלקנים – נשלט במשך מאות שנים בידי כמה ממלכות ואימפריות, וחלקים ממנו, ובהם חבל גליציה, עברו מדי פעם מיד ליד. לאורך הדורות, הגבולות המדיניים לא חפפו את ההפרדה בין קבוצות אתניות שונות – פולנים, אוקראינים ואחרים – או בין בני דתות מתחרות, כמו קתולים, אורתודוקסים, או זרמים נוצריים אחרים. ובתוך כל התערובת האתנית-דתית הזאת חיו מיליוני יהודים, שניסו כמיטב יכולתם לשרוד, הן כלכלית והן חברתית ותרבותית.
במהלך המאה ה-19, הרעיונות של הקידמה האירופית, החילונית ביסודה, התחילו לחלחל גם אל הקהילות היהודיות המסורתיות, וקראו תיגר על המיבנים החברתיים הישנים. במקביל הלכה וצמחה האנטישמיות הלאומנית, שאינה אך ורק דתית. וכך, במיפנה המאה ה-20, שאלות כמו דתיוּת מול חילוניוּת, או אמנסיפּציה לעומת ציונות, נעשו לנושאים בוערים, מלהיטי-רוחות. עד שבאה מלחמת העולם השנייה וגרפה באחת את כל העולם הזה אל התהום.
בסיפורים מאזורי הסְפָר שוזר ברטוב סביב בּוּצ'אץ', עירו הגליציאנית של ש"י עגנון, מבחר מרתק של סיפורי חיים – סיפורם של אנשים וקהילות, של זרמים חברתיים, דתיים ופוליטיים – יחד עם מקורות היסטוריים וספרותיים מגוּונים. ותוך שילוב מרתק של סיפור המשפחה הפרטי שלו, בעיקר משפחת אמו, ילידת בּוּצ'אץ', הוא יוצר פּסיפס מרהיב של תרבות מפוארת לאורך מאות שנים – בצמיחתה, בשגשוגה, ולבסוף בכליונה.
עֹמר ברטוב הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת בּראוּן, רוֹד איילנד, ומחזיק בקתדרה ללימודי שואה ורצח עם. עם ספריו החשובים ופורצי הדרך נמנים צבאו של היטלר (דביר, 1998); היהודי בקולנוע : מ'הגולם' ל'אל תגעו לי בשואה' (עם עובד, 2008); אנטומיה של רצח עם: חייה ומותה של עיירה ושמה בּוּצ'אץ' (עם עובד, 2020).
"הספר שוזר באלגנטיות היסטוריה, אגדה, ספרות וזיכרונות אישיים, עם ההבחנות חדות-המבט של ברטוב. רישום-זיכרון מעמיק של ציוויליזציה שנמחקה". - פרופ' שאול פרידלנדר, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
"כתוּב באופן נפלא וספוּג בסיפורים מאזורי הסְפָר של גליציה ומארץ ישראל – הישג יוצא מן הכלל". - פרופ' יאן גרוס, אוניברסיטת פרינסטון
המחיר שלנו:
77.40
₪
במוסד סגור יושב בתא מבודד איש הקורא לעצמו שלמה המלך ועושה הגהות למהדורה חדשה של שלושת ספריו – משלי, שיר השירים וקהלת. אחיו של אשמדאי מתאר באופן לא ריאליסטי את היום האחרון בחייו של האיש, היום שבו הוא חייב למנות לעצמו סוף-סוף יורש. אבל במקום לבחור באחד מבניו הרבים, הוא יושב ומגולל באוזניה של מלכת שבא – האישה היחידה שאהב מעודו – את סיפור חייו. בפירוט רב הוא מתאר לה את יחסיו הסבוכים עם אביו הנערץ והבלתי נסבל, עם אמו שהתעללה בו בילדותו, עם ילדיו הרבים מדי והמאכזבים ועם מי שהפך את חייו לסיוט – אשמדאי, השד שבו הוא נעזר לבניית בית המקדש ותוך כדי כך הפך לרעו האהוב.
אחיו של אשמדאי הוא ספר על זִקנה, על יחסי הורים וילדים, על מלכים ועל מלכוּת – אבל יותר מכול הוא סיפורו המרגש, ההזוי והמסויט של שלמה המלך – האיש הפרטי, כפי שחי אותו היום, בימינו אלה, במוסד סגור, "שלמה", שהוא לא בדיוק האיש מהתנ"ך .
אחיו של אשמדאי הוא רומן מצליף ועוקצני, מצחיק ופרוע, ובה בעת קודר והגותי. ביד בוטחת ומיומנת, פרי חוכמת חיים וחוכמת הספר, בורא בונה תירוש עולם הזוי ומבעית ששום קורא לא נשאר אדיש אליו.
זהו ספרו השביעי של בונה תירוש (יליד 1945). בין ספריו הקודמים: הבית (תמוז, 1975), דנה – פוטו-רומן (זמורה ביתן מודן, 1980), ברוך (עם עובד, 1994) וסיבוב שני (פרדס, 2022).
המחיר שלנו:
88
₪