"הויית החכמה וגידולה" – פרקי מחקר ופרשנות

ואף על פי כן חינוך לחברה משותפת הוא ספר חשוב, עדכני ומעורר תקווה המבקש להאיר את האפשרות לחיים משותפים בישראל גם בתקופה של מתחים, שסעים ומשברים. הספר מציג אסופת מחקרים שנערכו במסגרת מעבדת המחקר במרכז לקידום חיים משותפים במכללה האקדמית בית ברל בין השנים 2025-2020, והוא עוסק בשאלה כיצד חינוך יכול להפוך לכלי ממשי לבניית חברה מכבדת, שוויונית ודמוקרטית יותר.

הספר בנוי משלושה שערים: חינוך פורמלי בבתי הספר, חינוך בלתי פורמלי במרחבים קהילתיים ותרבותיים, והשכלה גבוהה בקמפוס רב תרבותי. דרך מחקרים מגוונים נחשפים הקוראים למפגשים בין יהודים לערבים, למורכבות של שפה וזהות, לאתגרים של מורים המלמדים בחברה שאינה חברת מוצאם, וליוזמות המנסות ליצור דיאלוג גם במציאות טעונה. באופן הזה הספר מאפשר לקוראים להבין שחברה משותפת אינה רעיון מופשט בלבד אלא תהליך חינוכי מתמשך הנבנה בצעדים קטנים, במפגשים יום-יומיים ובבחירות פדגוגיות מודעות.

ייחודו של הספר הוא בשילוב בין תיאוריה, מחקר ופרקטיקה; הוא אינו מסתפק בהצגת קשיים אלא מציע דרכי פעולה, מודלים חינוכיים ותובנות יישומיות לאנשי חינוך, למנהלים, לקובעי מדיניות ולחוקרים. לצד המורכבות שזור בו יסוד עמוק של תקווה: האמונה שמפגש, הקשבה, שפה משותפת והכרה הדדית יכולים להרחיב את מעגלי השותפות. לפנינו ספר המזמין את קוראיו לחשוב מחדש על תפקיד החינוך בעיצוב עתיד משותף.

עורכות הספר: ד"ר רמה מנור, ד"ר וורוד ג'יוסי, ד"ר אורלי חיים ופרופ' אילנה פאול-בנימין הן נשות סגל בכירות במכללה האקדמית בית ברל, מכהנות בתפקידים בכירים במכללה וחוקרות פעילות במעבדת המחקר לקידום חיים משותפים.

בספרו ישראל לבדה שוזר ברנאר־אנרי לוי חמישים שנות היכרות מעמיקה עם ישראל, וחושף תמונת עומק של תגובות העולם לטבח השבעה באוקטובר: הגלים החדשים והמרים של השנאה העתיקה ביותר – האנטישמיות, הסיבה שבגללה ישראל נושאת לבדה את המלחמה על קיומה; וחושף מה המשמעות האמיתית של המערכה הזו עבור ישראל –  ועבור העולם כולו.

ישראל לבדה היא מסה אישית, נוקבת ומטלטלת על בדידותה של ישראל ועל טראומת שבעה באוקטובר — החל מעדותו בגוף ראשון של לוי מייד לאחר הטבח. ב־8 באוקטובר 2024 עלה לוי על טיסה לישראל כדי לשאת עדות לטבח ולפלישה חסרי התקדים של חמאס. משם הוא מרחיב את עדשתו ומשלב בתוכה חמישה עשורים של כתיבה, עשייה ופגישות עם כל מנהיגי ישראל, ממנחם בגין ועד שמעון פרס, מיצחק שמיר ויצחק רבין ועד אריאל שרון – ומעל הכול, מחויבות ארוכת שנים לאמת, לצדק ולציונות.

מנקודת מבטו הייחודית כפילוסוף וכאינטלקטואל מוביל, מנתח לוי את "הרוע המוחלט" שנחשף בשבעה באוקטובר, ומספר כיצד איראן, רוסיה, סין, טורקיה וארגונים אסלאמיסטיים קיצוניים זיהו הזדמנות – וניצלו אותה. הספר עוקב אחר הדרך שבה אירוע היסטורי מורכב זה הפך בתוך שבועות ל"פרט שולי" בתודעה העולמית, בעיצומו של גל אנטישמי עולמי העוטה מסכה של אנטי־ציונות. אחת לאחת מפרק לוי את הטענות הקוראות ל"הפסקת אש עכשיו" ללא שחרור החטופים, ואת קריאות ה"פרספקטיבה הרחבה" שמבקשות לטשטש את המציאות. זהו כתב הגנה מרגש על נשמתה של הציונות ועל ניצוץ הקיום הישראלי – והכרזה ברורה: המלחמה הזו היא מלחמה קיומית, לא רק לישראל אלא לעולם המערבי כולו. ולמרות דחיפותה – ישראל ניצבת בה לבדה.

ברנאר־אנרי לוי הוא פילוסוף, קולנוען וסופר, מחברם של למעלה מ־45 ספרים, ביניהם גאונות היהדות, ורטיגו אמריקאי, ברבריות עם פני אדם, מי רצח את דניאל פרל? והאימפריה וחמשת המלכים. הוא יצר שמונה סרטים תיעודיים על המלחמות בבוסניה, בלוב; בכורדיסטן העיראקית, שהייתה נתונה במצור של דאעש; וכן באפגניסטן, סומליה, בנגלדש, ניגריה ואוקראינה. פועלו של לוי כהוגה, כסופר וכקולנוען שזור בפעילות הומניטרית. מזה חמישים שנה הוא מסקר את “המלחמות הנשכחות” של העולם ומקדיש להן ספרים רבים, סרטים ומאמרים.