איינשטיין בזמן ובמרחב - סמואל גריידון

ספרה של אילנה לאור, הרפתקאות תאורטיות וקליניות, מהווה הרפתקה בפני עצמה. הספר עוסק בהגדרת הטראומה, בתחושות ובתופעות המתלוות אליה, כמו למשל דיסוציאציה או אקט של חיבור וגילום בפעולה. הוא מפגיש את הקורא עם החשיבה ההתייחסותית באמצעות מצבי עצמי, רגרסיה הדדית ועוד. הרפתקאות תאורטיות וקליניות מציג המשגות תאורטיות ומקרים קליניים מפורטים אשר מנהירים לקורא מהי עבודה קלינית התייחסותית. המחברת רואה את העבודה הטיפולית כסוג של תרגום ששותפים לו המטפל והמטופל, ולכן קרבת המטפל לחוויית המטופל היא קריטית לתהליך, והשימוש בשפה פשוטה ומובנת מאפשר תהליך משמעותי.

אבל מהו תהליך כזה? כיצד נדע שהצלחנו? לשאלות אלה ואחרות מתייחסת המחברת.
לאחר פתח הדבר וההקדמה על טראומה התפתחותית-התייחסותית, מובאים תשעה פרקים אשר כל אחד מהם מורכב ממאמר בנושא אחר, אבל לא מדובר באסופת מאמרים אלא בספר הממחיש התפתחות מקצועית תהליכית בתוך הטיפול ומעבר לכך. כמו כן, המילה הרפתקאות המופיעה בשם הספר מסמנת את החיוּת החיונית לכל טיפול, ואין בכך הקלת ראש ביחס למונח טראומה; נהפוכו, יש בכך אמירה ביחס לשותפות וחבירה של חוויות קושי ואובדן לצד חוויות של חיוּת מפתיעה.

ד"ר אילנה לאור היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית; שימשה כראשת הסניף הישראלי של IARPP- International Association for Relational Psychoanalysis and Psychotherapy, וכיום היא חברת הנהלה בארגון. לאור מלמדת ומדריכה בתוכנית לפסיכותרפיה: מסלול הליבה והמסלול ההתייחסותי באוניברסיטת תל אביב, בית הספר לרפואה. לאור כותבת על התהליך האנליטי ועל טראומות התפתחותיות-התייחסותיות; מאמריה פורסמו בכתבי עת מקצועיים באנגלית ובעברית. כמו כן פרסמה שלושה ספרי ילדים: "החברה שלי ליה", "עילי והסוס המתאים" ו"הממלכה". מטפלת בקליניקה פרטית בתל אביב

אילו פצעים סמויים וגלויים הותירה בנו משפחתנו? לאיזה תפקיד גייסה אותנו המשפחה וכיצד ניתן להתפטר ממנו? מדוע הצלילה האנליטית אל עולמנו הפנימי אינה מצליחה כשלעצמה לספק מזור למכאובינו?

כשאדם נולד הוא עובר מרחם אימו אל הרחם השני בחייו – רחם המשפחה. כמו רחם האם, הקן המשפחתי נועד אף הוא לייצר את התנאים הנדרשים להתפתחות תקינה – למשל אהבה, קבלה, השגחה, הכוונה ותמיכה. אבל רבים מאיתנו לא קיבלו את כל התנאים הללו, וכך אנו מגיעים לא
פעם לבגרות עם לקויות מהותיות בהזנה ההורית. זהו פצע נפשי המסרב להגליד ומלווה בתחושות של כאב, חרדה, בדידות וחוסר ערך; תחושות שאנו מחפשים להן מזור, תיקון או פיצוי מהעולם, מבן או בת הזוג, מילדינו או מהורינו המבוגרים, אבל המענה ההולם מבושש לבוא.

שיטת SAT – Self-Adoption Therapy – מזמינה אותנו להשלים לידה נוספת: להיוולד מהרחם השני, המשפחתי, אל הרחם השלישי – אנו עצמנו. זו גישה טיפולית של הורות עצמית מתקנת שבמרכזה נטוע רעיון האימוץ העצמי; ההכרה שבבגרותנו רק אנחנו יכולים למלא עבור עצמנו את התפקיד ההורי המיטיב והאוהב של דאגה לכל צרכינו. שיטה זו מבוססת על גישת הטיפול המשפחתי, ומיישמת אותה באמצעות טיפול פרטני המשלב רעיונות וכלים מהגישות הפסיכודינמיות, הקוגניטיביות-התנהגותיות ואחרות.

ספרו של דן גיא, הרחם השלישי, מציג את השיטה בבהירות בעזרת סיפורי מקרה ודימויים טיפוליים; הוא משרטט מפה מעשית ונגישה לריפוי ולהתפתחות עבור מטפלים ומטופלים כאחד.
מטפלים ימצאו בספר זה מסגרת אינטגרטיבית לעבודתם, אבל גם קוראים ללא ידע תיאורטי מוקדם יוכלו להיעזר בו כמדריך להורות עצמית מיטיבה.

ד״ר דן גיא הוא פסיכולוג קליני ומדריך מוסמך בטיפול משפחתי וזוגי, בעל ניסיון קליני של יותר מארבעים שנה. שימש בתפקידים בכירים במכונים לטיפול משפחתי וזוגי – ״מכון שינוי״ שבו היהמנהל משותף, ו״מכון ברקאי״ שאותו ניהל ושימש בו גם ראש התוכנית להכשרת מטפלים משפחתיים.