ים הזיכרונות

משפחתה של אלי בת השבע חיה בטהראן של שנות החמישים בנוחות רבה עד למותו בטרם עת של האב, אז נאלצות אלי ואמה לעבור לדירה זעירה במרכז העיר. השתיים נמצאות במלחמת הישרדות, ואלי משתוקקת לחברה שתקל את בדידותה.

למרבה המזל, ביום הראשון ללימודים היא פוגשת את הומא מלאת שמחת החיים. בין שתי הבנות נקשרת ידידות אמיצה והן משחקות יחד, לומדות לבשל במטבח ביתה החמים של הומא, משוטטות בין הדוכנים הססגוניים של הבזאר הגדול וחולקות את שאיפתן להיות "נשים אריות" – לביאות. זאת ילדות קסומה בתקופה שלפני ההפיכה.

אולם כאשר ניתנת לאלי ולאמה הזדמנות לחזור לחייהן הבורגניים הקודמים, אלי מותירה את זיכרונות הילדות ואת חברותה עם הומא מאחור וכובשת לעצמה עמדת השפעה בתיכון הבנות הטוב ביותר בעיר.

שנים לאחר מכן, כשהומא שבה ומופיעה בעולמה של אלי, המפגש המחודש משנה את מהלך חייהן. עתה, בהתקרב נקודת הרתיחה הפוליטית באיראן, למעשה בגידה אחד יהיו השלכות עצומות.

בליל קיץ חם מלאני בת החמש עשרה מתגנבת לחדר השינה של הוריה, מודדת את שמלת הכלולות של אִימהּ ויורדת לגן לבושה לבן. למחרת בבוקר
חייה נהרסים. היא נאלצת לעזוב את בית ילדותה ונשלחת לגור בלונדון עם קרובי משפחה עניים שלא פגשה מעולם: הדודה מרגרט, ששערה אדום כאש
והיא אינה מדברת, ושני אחיה, פרנסי המגושם שמנגן בכינור כשד משחת, ופין האמן, יפה אך מטונף, שמנשק אותה בין חורבות יריד השעשועים ואולי עוד
ילמד אותה מה זאת אהבה. מבעד לחור המנעול היא צופה בהם מנגנים ורוקדים בלילות. ובכולם רודה הדוד פיליפ, גברתן זועם שאינו אוהב אלא את
מריונטות העץ בגודל טבעי שהוא בונה בחנות הצעצועים שלו. מה יהיה עליהם כולם כשהדוד מחליט להעלות במרתף מחזה אימים בכיכובם של בני הבית?
חנות הצעצועים המכושפת ראה אור ב־1967 וקנה לו מאז מעמד מכונן. זהו רומן גותי שמשרטט את התבגרותה המינית והנפשית של נערה באמצעות
מעשייה אפלה, מוּכּרת ולא מוּכּרת. בעולמה הספרותי של קרטר, האגדה והמציאות מתקיימות במישור אחד, וביצירה מופתית זו הן חוברות למפגן
מרהיב של אמנות, אלימות וגאולה: אמנם אהבתם המשובשת של מלאני ופין