בין האדם למקום

סטודיו משלהן, הוא מסע מרתק אל ראשיתו של אחד מתחומי היצירה החשובים בתרבות העברית. זהו הספר הראשון שמתעד בשיטתיות ובאופן מקיף את התפתחות המחול האמנותי בארץ ישראל ואת ראשיתו של מוסד תרבות חי ותוסס.

המחול האמנותי הארץ-ישראלי, שייסד ברוך אגדתי, נעשה עד מהרה לזירה נשית מובהקת: 16 נשים, רובן מהגרות מאירופה, הקימו כאן בתי ספר ולהקות, לימדו, יצרו ובנו קהילות ריקוד. הן הביאו עמן שיטות הוראה מאירופה ופיתחו שיטות ייחודיות משלהן, קשרו קשרים עם מוסדות האופרה והתאטרון בארץ, ובעיקר - יצרו שפת תנועה מקומית.

סטודיו משלהן, הד לספרה של וירג'יניה וולף חדר משלך, ממחיש עד כמה בסיסית וחיונית היא זכותן של נשים למרחב יצירה, משאבים וחירות אמנותית. נשות המחול שפעלו בארץ ישראל בימי עיצובה הראשונים של התרבות העברית עשו זאת בתנאים מגבילים, ללא תמיכה ממסדית ובעת שהמרחב הציבורי נשלט ברובו בידי גברים. הן נאלצו ללמד מחול בבתיהן ולהסתמך על המשאבים הדלים שעמדו לרשותן, בלא תשתית חומרית ולפני שהתפתחה כאן מסורת של מחול. ובכל זאת הן יצרו, לימדו והותירו מורשת. זו נמחקה ברובה מהזיכרון הציבורי אך הייתה למסד של המחול הישראלי. 

ספר זה מבקש לחלץ את חלוצות המחול האמנותי הישראלי מן השכחה, לספר את סיפורן, לבאר את חשיבות פועלן ותרומתן של חלוצות המחול האמנותי הישראלי, שהעמידו דורות של רקדנים ורקדניות והטביעו את חותמן על המחול האמנותי הישראלי.

שושנה לסרי רצתה ללמוד פילוסופיה, וקשיי פרנסה הוליכו אותה להתמחות בהנדסת מבני נתונים. המוזיקה הייתה כל עולמו של ראם גיגי, ולקות עצבית גלגלה אותו להיות מדען אקלים. הסיפור שלהם – הזוג הנשוי הראשון בסיפורת של שמעון אדף; פגישתם האקראית לכאורה, מתחי הזוגיות, ההורות – משתרע על פני ארבעה עשורים של מציאות ישראלית. 

שם הספר מספיק מציאות יכול לרמז ששמעון אדף מציע לנו, בתקופה הקשה שבה אנו נמצאים, סוג של אסקפיזם, בריחה לעולמות אחרים, גדושי מסתורין. ואמנם, הרומן תפור בחוט של מסתורין, אבל, אין זה מסתורין פנטסטי או רליגיוזי, אלא מסתורין כלכלי-פוליטי, המשמש כלי בידי אליטה לא מזוהה לנכס לעצמה עוצמה ולפגוע בפרטיותם ובחירותם של בני אדם.  

נראה כי במספיק מציאות מתעמק שמעון אדף, שהוא, לעניות דעתי, הסופר הישראלי החשוב ביותר בזמננו, ביחסים המורכבים שבין פוליטיקה ומיתולוגיה בהווה הישראלי המעורער והנפיץ, ובמקומן של האמת ומראית העין של האמת בתוך היחסים הללו. 

                                                                                               יגאל שוורץ 

זהו ספרו העשרים של שמעון אדף. יצירתו זיכתה אותו, בין השאר, בפרס ספיר, פרס ניומן ופרס לנדאו.