"...קל עד להחריד להאמין, כי נאמנות לעקרונות דמוקרטיים גוררת קבלה של מה שאפשר לכנותו פופוליזם מוסרי: ההשקפה שעל-פיה הרוב יש לו זכות מוסרית להכתיב כיצד כולם צריכים לחיות. זוהי אי-הבנה של הדמוקרטיה, אי-הבנה המוסיפה לאיים על חירות הפרט... הטעות העיקרית היא שאין מבחינים בין העיקרון הקביל, כי מוטב להפקיד את הכוח הפוליטי בידי הרוב, ובין הטענה הלא-קבילה, כי מה שהרוב עושה בכוח הזה הוא מעבר לביקורת ולעולם אין להתנגד לו. מי שאיננו מקבל את העיקרון הראשון לא יוכל להיות דמוקרט, אבל שום דמוקרט אינו חייב לקבל את השנייה". האם יש להתיר קיום יחסי מין הומוסקסואליים בין מבוגרים בהסכמה הדדית וברשות הפרט? האם יש להתיר זנות בנסיבות ובהגבלות דומות? או שמא שאלות מן הסוג הזה אינן כלל עסקו של החוק, כל זמן שלא מדובר בגרימת נזק לזולת או בניצולו? דרך העיסוק בשאלות נוקבות אלה חותר פרופ' הרברט הארט, מי שהיה הפילוסוף-של-המשפט הגדול במאה העשרים, לתת תשובות לשאלות הכלליות יותר הקשורות במטרות החקיקה הפלילית, ובמיוחד: האם מותר למדינה לאכוף על אזרחיה חוקים שכל מטרתם לשמר כללי מוסר הנוהגים בה? הארט הוא ממשיכו המובהק של ג'ון סטיוארט מיל במאה העשרים, והספר רב-ההשפעה הזה הוא דוגמה מופתית למה שפילוסופיה במיטבה מסוגלת לעשות: שינויים של ממש לא רק בחשיבה אלא גם בחקיקה ובשיפוט.