הדרך בה בוססו היתה דביקה וחלקה. תר ותרה הלכו אחוזים יד ביד, "דבוקים" זה לזה, מאוהבים, מחליקים וקמים, מתנשקים וצוחקים. "אתה לא תאמין," ליקקה תרה באצבעה את אחת מאבני הדרך, לאחר שמעדה עליה, "לאבנים האלה יש טעם מתוק." "תני לטעום," ליקק תר את האצבע שהושטה לו, ואחריה את היד, ואחריה - "באמת טעים, אני חייב להודות," אמר, וצחוקם של השניים התגלגל למרחקים והעיר את קנאתם של ענקי הצפון הרחוק. "מי זה מפריע לנו לשנוא בשקט?" נהמו בקול רעם מתגלגל, "מי זה מחמם בקרניו הרכות את שלב - העד שלנו?" אבל האהבה היא לא רק עווורת אלא נם חירשת. תר ותרה המשיכו בדרכם ולא שמעו דבר. כל אחד מאיתנו תר בעולמו אחרי התרה הפרטית שלו. מה קורה כשהם נפגשים? אילו סיפורים ודמויות הם פוגשים בדרך, שמסייעים להם לפגוש את עצמם? אתם מוזמנים למסע המרתק של בניית זוגיות. עוזית דגן ()M.A עוסקת בטיפול בנוער, בייעוץ נישואין ובטיפול משפחתי.