בתחתיתה של תיבה מאובקת בארכיון גבזה שממזרח לאיסטנבול מוצא פארוק כתב יד מהמאה השבע עשרה. כתב היד מספר את סיפורו של סטודנט צעיר לאמנות ומדעים באיטליה הנופל בשבי הטורקי ומתגלגל לשמש כעבד בביתו של חוג'ה (מלמד) הדומה לו דמיון פיזי מפתיע - עובדה שמסקרנת את שניהם ומאיימת עליהם גם יחד. החוג'ה דורש מהעבד ללמד אותו את כל הידוע לו מחכמת המערב ולסייע לו בפרויקטים שונים עבור הפשה והסולטן. שנים על גבי שנים יושבים השניים באפלולית הבית, דנים בכוכבים, בפירוטכניקה ובבניית כלי נשק, ולא פחות מכך נוברים בעבר, בסודות ובחטאים, האחד של השני. פארוק מבקש מאתנו שלא לייחס משמעות מיוחדת למובאה מתוך "בעקבות הזמן האבוד" לפרוסט המופיעה בשער הספר, אך ברור כי בכך הוא מבקש דווקא להסב את תשומת לבו של הקורא לכך שהשוני בין המזרח למערב ובין אדם לאדם "זה, מכל מה שנדרש לאהבה כדי להיוולד, זה הדבר היקר לה ביותר, המוזיל את כל השאר". אורחן פאמוק, יליד איסטנבול (1952), נחשב לסופר הבולט ביותר בספרות הטורקית בת ימינו ולאחד ממבקריו החריפים של השלטון. ה"ניו יורק טיימס בוק ריוויו" השווה אותו לבורחס ולקלווינו וה - TLS האנגלי קבע כי "הוא מספר ממדרגה ראשונה". המבצר הלבן זכה בפרס "האינדיפנדנט" לספרות מתורגמת ותורגם לשפות רבות. זהו ספרו השני של פאמוק הרואה אור בעברית. הראשון, "הספר השחור", ראה אף הוא אור ב"כתר".