אזהרת שוליים - עירן הלפרין

הדבר שהטריד את טארק יותר מכול היה אסטרטגיית ההגנה שאימץ בעל הבוסתן. שודדי המשמישים התרבו בעת ההיא, שכן רק ימים ספורים נותרו עד בואו של הסוחר המיועד לקנות את הפרי ולמכור אותו בערים הגדולות ... בשנים הקודמות, בתקופה זו ממש, הצליח לפשוט על הבוסתנים למרות השמירה הכבדה, ולשדוד מלוא חופניים מהפרי המיתולוגי. חלק מהפירות היה זולל בעצמו ואת השאר היה מחלק לחברי כיתתו. בשנה שעברה פרץ לבוסתן של אבו-לִִבְְּדֵֵה, אכל ככל יכולתו מהמשמישים, ויצא בשן ועין.

הרומאן עונת המשמישים מקים לחיים את המיתולוגיה של פרי גן העדן, על עונתו הקצרה והכמיהה אליו. זוהי ביוגרפיה מדומיינת על אדם וטבע, במקום שבו הטבע הוא חלק בלתי נפרד מן התרבות. עלילת הספר נעה בין עבר להווה, ותנועתו מכניסה אותנו לעולמו הפנימי של גיבורו טארק, לעומק תודעתו, לזיכרונות ילדותו באֻֻם אלפחם, אך גם ממפה את התמורות שחלו במקום בעשורים האחרונים – תמורות המתגלות בחדות לעינו כשהוא שב אליו לאחר היעדרות ממושכת. הכפר גדל, אך כמו הרבה כפרים פלסטיניים אחרים, המכונים ברשומות "ערים", הפך למרחב מגובב נטול מרכזים עירוניים או תשתיות, המורכב ממתחמים גדולים וחסרי פשר. ספרו של אגבאריה מציע מסע נוסטלגי שחותר תחת עקרון הנוסטלגיות, ומתמקם במרחב העמום שבין האוטופי לדיסטופי.

עונת המשמישים הוא הרומאן הראשון שנכתב על אֻֻם אלפחם, והוא שזור בהיסטוריה של הארץ וברבדים המיתולוגיים של המקום במאה השנים האחרונות.

"הרומאן המיוחד הזה מבוסס על שני מהלכים סותרים באופן מהותי. האחד הוא מעשה של קינה על העבר שאיננו, והשני הוא מעשה של התנגדות לקינה".

 גרטרוד שטיין, סופרת ואספנית אמנות, נולדה בפיטסבורג ב־1874. ב־1903 השתקעה בפריז עם בת זוגה אָלִיס ב' טוֹקְלָאס וניהלה סלון שבועי, עד 1938. היא אירחה סופרים ואמנים אוונגרדיים וביניהם פ' סְקוֹט פיצג'רלד, עזרא פָּאוּנְד, מָאטִיס, פִּיקָבִּיָה, דְרֵן ואפולינר.

עד מהרה היא פגשה את פַּבְּלוֹ פיקאסו ואספה רבות מיצירותיו, מהן שניתנו לה במתנה – כמו הפורטרט הנודע – ומהן שרכשה בכספה.

הטקסט שלהלן פורסם ב־1938 ונכתב במקור בצרפתית בסגנון מינימליסטי: כתיבה מרמזת, עם חזרות, האופייני לשטיין, ומתאר את התפתחותו של פיקאסו בין 1900, שנת ביקורו הראשון בפריז, ל־1937, השנה שבה צייר את גֶרְנִיקָה. בד בבד יש בו תהייה על הטבע יוצא הדופן של החזון והיצירה של צייר גדול זה במאה ה־20.