הכימיה שבינינו - יד שניה

לונדון, 1889. אוסקר ויילד, המשורר המהולל, המחזאי השנון, הוא הסנסציה הספרותית של זמנו. אירופה כולה סוגדת לו. יום אחד נקרית בדרכו גופה עירומה, שרועה על ריצפת חדר אפל ומסביב לה שישה נרות מהבהבים - גופתו של בילי ווד בן השש-עשרה, זונה חסרת חשיבות ממין זכר, שגרונו שוסף באכזריות מאוזן לאוזן.

ויילד המזועזע בורח מהמקום, וחולפת יממה תמימה עד שהוא מדווח על הרצח - לא למשטרה, אלא למכר חדש, הסופר ארתור קונן דויל, ממציא דמותו של "הבלש היועץ" הדגול שרלוק הולמס. ויילד ודויל חוזרים לזירת הפשע ומגלים שהגופה נעלמה.
ויילד "חייב לדעת למה. לשם מה?.. מי עשה את הדבר האיום הזה?", ויוצא לפצח את התעלומה בכוחות עצמו. היכרותו האינטימית את כל אורחות החיים ונדבכי החברה בתקופה הוויקטוריאנית המאוחרת - מחדרי עישון מהודרים במועדוני האצולה, דרך בנות הליווי הבוהמייניות ועד בני המעמד הנמוך - נעשית לגורם המכריע בחקירה של מה שהולך ונחשף כסידרת רציחות אכזריות.

על רקע אווירת התהפוכות של "קץ המאה" בלונדון, פריס, אוקספורד ואדינבורו, הרומן אוסקר ויילד והרציחות לאור הנר מקים לתחייה את השנינות העוקצנית של ויילד. גיילז ברנדרת מפליא לשזור באלגנטיות את המסתורין האופייני לפרשיות הרצח האנגליות הקלסיות עם פורטרט כובש לב של אחת הדמויות הססגוניות ביותר בתולדות הספרות.

"אחד הספרים האינטליגנטיים, המהנים והמבדרים ביותר של השנה. אילו התבקש אוסקר ויילד עצמו לכתוב את הספר הזה, הוא לא היה עושה את זה יותר טוב"
- אלכסנדר מק'קול סמית.

"גאוני...ויילד חוזר לחיים ברומן המרטיט והעשיר הזה...שילוב מושלם של פשע, מסתורין ומתח...עלילה בלתי נשכחת של סקס, פשע, אהבה ומוות"
- Sunday Express

לְסָּבְתָא מַזָּל יֵשׁ חֲלוֹם: שֶׁנֶּכְדָּתָהּ תָּמָר תַּסְכִּים לֶאֱכֹל אֶת הַמַּטְעַמִּים שֶׁהִיא מְבַשֶּׁלֶת לָהּ. אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁלְּתָמָר יֵשׁ חֲלוֹמוֹת אֲחֵרִים לְגַמְרֵי?
תָּמָר חוֹלֶמֶת עַל קָרָחוֹת וַאֲרָיוֹת, עַל צְפַרְדֵּעִים וְסֻכָּרִיּוֹת וְגַם עַל גִּבּוֹרֵי־עַל. וּבֵינְתַיִם הָאֹכֶל מִתְקָרֵר. לִפְעָמִים חֲלוֹמוֹת מִתְנַגְּשִׁים. מָה עוֹשִׂים? סִפּוּר מָתוֹק עַל הַמַּאֲכָלִים, הַחֲלוֹמוֹת וְהָאַהֲבָה הָעוֹבְרִים מִדּוֹר לְדוֹר.

אִיכְסָה, פִיכְסָה, אִיכְסָה! הוּא סִפְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַסּוֹפֵר עֹוז בֶּן־יִצְחָק. הַסֵּפֶר בְּלִי אַיָּה, גַּאיָה, חַיָּה, שְׁמַעְיָה אוֹ פַּפָּיָה, שֶׁקָּדַם לוֹ, זָכָה לְהַצְלָחָה רַבָּה, גַּם אוֹתוֹ אִיֵּר אֲבִיאֵל בָּסִיל, מִבְּכִירֵי מְאַיְּרֵי סִפְרוּת הַיְּלָדִים בְּיִשְׂרָאֵל.