הייתי בחורה במצוקה והוא היה האביר על הסוס הלבן. הייתי שמחה להתחיל כך את הסיפור, אבל לצערי זה
לא מדויק. כי אני בסך הכול הייתי מישהי עם יותר מדי צרות, והוא היה... איך לומר? סקסי, שרירי ומקועקע? אה, כן, וגם מבוגר ממני בשש־עשרה שנים... אוקיי. עכשיו זה כבר סיפור מדויק יותר.
ג'וד היה שם בשבילי בכל פעם שהייתי זקוקה לעזרה. עד שיום אחד, כדי לשים סוף לכל הצרות האלה, הוא הציע לי הצעה נדיבה שלא יכולתי לסרב לה: אולי פשוט תתחתני איתי? לא באמת, רק על הנייר. ככה לפחות יהיה לך מקום לישון בו, בלי שמישהו ישאל יותר מדי שאלות.
אז התחתנו. והיינו חברים טובים. והיה לנו הרבה במשותף. אהבנו אותה מוזיקה, התמודדנו עם העבר המורכב שלנו, שהקשה עלינו לפתח מערכת יחסים אוהבת. וכל הזמן הזה שמרנו על כלל אחד: לעולם אל תנשק את הכלה.
זה היה אמור להיות קל, אבל עובדה שלא. כי הנה אני, בת שמונה־עשרה ונשואה לגבר שמעולם לא הייתי אמורה להתאהב בו, ועכשיו אני צריכה גם להתגרש ממנו, והלב שלי נשבר. כי נכון שהיה לנו כלל אחד, לעולם אל תנשק את הכלה, אבל הפרנו אותו שוב ושוב. אז מה יהיה עכשיו?