חגי ארליך, מבכירי ההיסטוריונים של אתיופיה, ומי שגידל דורות של מזרחנים בישראל, מתאר את הרפתקאות מחקריו מראשית הדרך בשנות ה־60 ועד ימינו.
הוא שב ומזכיר כי "אין היסטוריה, יש היסטוריונים", ושכל מה שקרה נדון לשכחה, אלא אם כן ייחשף על־ידי ההיסטוריון. בלעדיו ההיסטוריה פגה. ארליך פורש את חייו בין הקמפוסים של תל־אביב, ירושלים, אדיס אבבה, לונדון וארה"ב ומתאר את עבודתו כהרפתקת איסוף מרתקת, כחוויית כתיבה כִּבדת אחריות, ואת השפעת מחקריו על אנשי המעשה. בתוך כך נידונים פרקי יסוד בתולדות אתיופיה, הארץ המסתורית, ושל המזרח הערבי הנע ממשבר למשבר. בין השיטין ניתן גם להציץ לעולם רווי התככים במגדלי השן האוניברסיטאיים, למתח השורר בתוכם בין אלה העוסקים במלאכה, לאלה העוסקים בדברים אחרים.